האקס של החברה שלי – מאת ליאור

האקס של החברה שלי

הכל התחיל כשהצעתי לחברתי נישואים.

שמי תמיר, מהנדס חשמל בן 29. מיכל ואני חברים זה כמעט שלוש שנים. מיכל היא כל מה שגבר יכול לאחל לעצמו– בחורה יפה, חכמה,  מצחיקה. עברנו שלוש שנים קסומות יחד, אבל כשהגיע היום הגדול והצעתי לה להינשא לי היא ענתה: "אני מצטערת, אני לא יכולה". סכין בלב. "אבל למה?" שאלתי. "זה דוד", ענתה.

דוד! האקס הערס הפלגמט שלה.

"דוד??" הופתעתי "איך דוד קשור לזה?"

"כבר ספרתי לך."

"מה? שהוא בגד בך? התייחס אליך כמו זבל? השפיל אותך מול אחרים?"

"כל זה נכון. אבל, כמו שספרתי לך, אף פעם לא באמת נפרדנו. לא באופן רשמי."

"מה לא נפרדתם? את המשכת הלאה, הוא המשיך."

"נכון, אבל בשבילי הפרק הזה בחיים לא נסגר עדיין."

"אני לא מבין מה עשית איתו בכלל. את עשר רמות מעליו"

"עזוב, אתה לא תבין."

"אז מה, תמשיכי להסתובב עם המטען הזה על הגב כל החיים?"

"לא." ענתה בהחלטיות "אני חייבת לסגור את המעגל הזה פעם אחת ולתמיד. לעשות קלוז'ר. להיות איתו פעם אחת אחרונה."

"מה זאת אומרת 'להיות איתו'"

"להיות איתו ולהוציא אותו מהמערכת שלי."

"מה?? את רוצה לשכב איתו?" התובנה הכתה בי לפתע.

"אני חייבת. רק ככה אני אוכל להמשיך הלאה."

"השתגעת? מאיפה זה בא פתאום?"

"זה לא בא פתאום. הקדשתי לזה מחשבה מרובה."

"בשום פנים ואופן! אף אחד לא ישכב עם החברה שלי! את נפלת על השכל!" קבעתי.  

מיכל השיבה לי רק במבט עצוב שהבנתי מיד– בזאת אני חורץ גם את גורל הקשר שלנו.

באותו הלילה לא עצמתי עין. "איזה מין גבר היא חושבת שאני? מה היא מצאה ועדיין מוצאת בבחור שלא הייתה לה מילה טובה להגיד עליו מאז שאני מכיר אותה? אני מתערב שמדוד היא לא הייתה מבקשת דבר כזה!"

אבל אחרי שהכעס והעלבון נרגעו הם פינו מקום למחשבות אחרות לגמרי– "הרי לא מדובר באדם זר מהרחוב. יש להם היסטוריה משותפת יחד. הם מכירים אחד את השנייה ברמות האינטימיות ביותר. ומה עם העתיד שלנו? האם אני מוכן לוותר על הכל בשביל סטוץ חד פעמי? ומיכל, לא מגיע לה להסתובב עם העבר שלה כל החיים."

כל הלילה דשתי במחשבות האלה.

למחרת בבוקר פניתי למיכל ואמרתי לה– "פעם אחת! חצי שעה! ואני לא רוצה לדעת כלום ממה שיהיה שם!"

מיכל הנהנה בראשה להסכמה ומבעד לעיניה יכולתי להבחין בהקלה שחשה.

חודש עבר וכבר כמעט שכחתי מכל העניין, ואז מיכל הפתיעה אותי ואמרה "תמירי, אני צריכה שתפנה לי את הדירה לחצי שעה."

"מה? למה?"

"דוד מגיע."

"דוד מגיע לכאן??"

"כן, עוד רבע שעה."

"למה לכאן? למה אתם לא יכולים ללכת אליו?"

"כי חברה שלו בדירה שלהם ואין לנו מקום אחר."

"אני לא הולך לשום מקום!" עניתי "לא די שהוא הולך לזיין את חברה שלי, בדירה שלי, על המיטה שלי, הוא מגרש אותי מפה כמו כלב?"

"אתה לא חייב ללכת, פשוט חשבתי שזה עדיף ככה."

"אז לא!" פסקתי  "תהיו בחדר, חצי שעה ואני לא רוצה לשמוע יותר את השם דוד!"

לאחר כמה דקות נשמעו דפיקות בדלת. מיכל רצה לפתוח, לבושה בשמלה השחורה החגיגית שלה.

"וואו, מותק," שמעתי מכיוון הדלת גבר עם קול של מאפרה. "את כמו פרח שמשתבח עם השנים."

"תודה רבה," ענתה מיכל בביישנות "גם אתה נראה טוב."

הבחור נכנס לסלון– גבר שחום,  רחב ,גבוהה ממני בראש.

"אתה תומר?"

"תמיר."

"דוד, נעים מאוד" מושיט לי יד שעירה ללחיצה. בלי לחשוב הושטתי בחזרה. לוחץ חזק הבן זונה.

"טוב, באנו לשחק או לעבוד?" הוא צוחק.

"בוא," אומרת מיכל "חדר השינה שם."

שניהם נכנסו לחדר וסגרו את הדלת.

"נחמד החבר שלך. מה הוא עושה בחיים?"

"מהנדס חשמל, עובד בחברה באזור התעשייה"

אני נדהם לגלות שמהסלון שומעים כל מילה שנאמרת בחדר השינה. מחשבה לא קשורה עולה לי לראש– כשיהיו לנו ילדים נהיה חייבים לטפל בבעיית האקוסטיקה.

"בואי אלי," שמעתי את דוד "את יודעת שאני אוהב להפשיט בעצמי."

אני מוצא את עצמי מהופנט לנאמר בפנים.

"חזייה שקופה, סחטיין!" אני קניתי לה את החזייה בט"ו באב האחרון עם תחתון חוטיני תואם שהיא בטח לובשת עכשיו.

"פותחים אותה מכאן" הנחתה מיכל את דוד לתפס מלפנים.

"שלום חברים! התגעגעתם לאבאל'ה? אני אומר לך, כפרה, כבר ראיתי הרבה שדיים בחיים, אבל אין על השדיים שלך! עומדים ככה יפה עם הפטמות הוורודות הקטנות."

"היי, בעדינות איתם." רטנה מיכל

"מותק, אני יודע מה החברים הוותיקים שלי אוהבים.. אחלה של חוטיני, תעשי סיבוב נראה.. אח.. מושלם, פשוט מושלם"

"תודה."  

–ספאק!-  יכול להיות שהוא הביא לה סטירה בישבן??

"התחת הכי נעים בעיר, תאמיני לי, כל כך רך וחלק. חבל רק שהוא כזה לבן. את צריכה ללכת יותר לים להשתזף."

"כן, אתה צודק. באמת לא יזיק לי שיזוף"

"אבל עם חוטיני! תאמיני לי, אין לך מה להתבייש. תחת כזה צריך להראות לעולם. שום גבר בחוף לא ישאר אדיש, תשמעי מה שאני אומר."

עכשיו הוא רוצה  שאני אחלוק אותה עם כל העולם?  לא מספיק שאני נאלץ לחלוק אותה איתו?

"בואי, תורידי את התחתונים, לאט, כמו שאני אוהב.. מה זה? הפסקת לגלח למעטה?"

"כן.. תמיר מעדיף אותי טבעית. גם ככה אין לי שם הרבה שיער."

"אני אהבתי אותך יותר כשהיית חלקה."

"טוב," התנצלה מיכל "אולי באמת הייתי צריכה לגלח היום."  

"היית צריכה."

"נו, ומה איתך?" שאלה מיכל. "אני פה עומדת ערומה כולי ונבוכה ואתה עדיין לבוש."

צליל רוכסן נשמע ואחריו אבזם חגורה שפגע ברצפה.

"וואו, כבר שכחתי כמה הוא גדול.. אני כבר לא רגילה לדבר כזה."

"את תצטרכי להתרגל, מותק."

"עוד 27 דקות. אני לא חושב שאני אשרוד ככה כל כך הרבה זמן." חשבתי "אולי באמת כדאי שאני אלך לעשות סיבוב בחוץ ואחזור כשהכל כבר יגמר."

"יש לכם וזלין בבית?"

"וזלין?" שאלה מיכל.

וזלין?? השאלה תפסה גם אותי לא מוכן.

"דוד.. אתה יודע שאני לא עושה את זה, אני לא מקיימת מין אנאלי. לא אז ולא היום."

"אז מה אני עושה פה בעצם?" שאל בעצבנות "כשאמרת שאת רוצה 'לסגור מעגל , לעשות את זה וזהו..' הבנתי שאת מתכוונת  לזה!"

"לא. אני מוכנה לעשות הכל חוץ מזה."

"חמודה, 'הכל'- יש לי בבית!  בשביל זה אני לא צריך אותך!"

"גם לתמיר אני לא נותנת."

"יפה שלי, אני נראה לך תמיר? תהיי בטוחה שאורטל לא שוכבת בבית עכשיו ומפסקת רגליים לאיזה בחור."

"דוד, בבקשה.."

במשך כל השיחה אני יושב ממוסמר לספה כשהלב שלי דופק במהירות 120 קמ"ש. אין שום מצב שהיא תסכים. יש לה דעה נחרצת מאוד בעניין.

 "אין לנו הרבה זמן, מותק. גם לי יש תכניות אחרי זה. או שאנחנו מתקדמים עם זה או שאני זז."

שתיקה. כל גופי דרוך, מחכה במתח לתשובתה.

"בסדר." אני שומע אותה לבסוף. "חכה רגע פה."

הדלת נפתחת ומיכל יוצאת עטופה בשמיכה, עוברת במסדרון לכיוון ארון התרופות. אני עוקב מהופנט אחרי כל תנועה שלה ומיכל עושה מאמץ כביר לא ליצור קשר עין איתי. אני רואה את גבה הלבן החלק ומרגיש כאילו אני הוא האורח שרואה דבר מה שאיני אמור לראות. היא מוציאה צנצנת מהארון, וזלין ליובש אני מניח, חוזרת לחדר וסוגרת את הדלת.

"אוקי, מותק, תשכבי על הבטן ותפסקי את התחת עם הידיים " דוד מורה לה. "תפסקי יותר. כן, ככה. חחח.." הוא מגחך "רואים שפי הטבעת שלך לא קיבל זין בחיים שלו."

"אחח.." שמעתי את מיכל מסננת.

"אל תעשי דרמות, זה רק אצבע הראשונה, אני צריך להכניס עוד שתיים לפחות לפני שתהיי מוכנה." דוד הכין נפשית את מיכל.

אני מאזין בפה יבש לכל המתרחש.

"עד תום חצי השעה היא לא חברה שלך." אני משכנע את עצמי. "אתם בפסק זמן."

"הינה אצבע שנייה…" דוד מסביר.

"אחח…" מיכל מסננת קלות.

"תרפי את התחת, מותק, את כל כך לחוצה! הינה אצבע שלישית…"

"אחח…" אני שומע את מיכל על סף דמעות.

בשלב הזה הייתי צריך להיכנס לחדר ולעצור את הטירוף הזה, אבל משהו עמוק בתוכי עצר אותי משהו כמו שמח על הסבל של מיכל. למה שרק אני אסבול? היא זאת שבישלה את הדייסה הזאת שתאכל אותה בעצמה! וחוץ מזה, דוד לא נראה לי כמו מישהו שכדאי להפריע לו באמצע סקס. הכי טוב בשביל כולם שאני יתעלם מהכל ועוד 23 דקות הכל יגמר.

"מוכנה, מיכלי, הינה זה בא! כן…"

"אאחח…" שמעתי את מיכל מגבירה כבר את קולה

"תשתחררי, מותק, זה יכאב פחות."

"לאט יותר, דוד, בבקשה."

"ששש.. כפרה, את הורסת את האווירה עם היבבות שלך." נזף בא דוד "הנה הקצה כבר בפנים. כן.. כל כך הדוק, כל כך רך ועסיסי. אני אמלא לך את תחת בשפיך חם כמו בסרטים"

בדקות הבאות נשמעו בעיקר אנחות ההנאה של דוד מלוות, מדי פעם, בהערה מלוכלכת שלו, אנקות סבל רפות מצד מיכל, וצליל קפיצי המזרן בקצב שדוד הכתיב, שהלך ונהיה מהיר יותר ויותר. אני ישבתי, מרוקן מכוחות. לא מסוגל להזיז אפילו אצבע.

לבסוף נשמעו קריאות האורגזמה של דוד שהלכה ונבנתה לאיטה. "כן! כן! קבלי את זה! קבלי את זה!" קריאותיו של דוד נשמעו בחלל.

לבסוף הוא נרגע ואמר "וואו, זה היה גדול. חבר שלך לא יודע מה הוא מחמיץ. תסתובבי, כפרה, תנקי אותו."

"אולי תשטוף אותו קודם?" ביקשה מיכל

"בשביל זה יש לי אותך, חמודה."

"זה מסריח!"

"עוד פעם את מתבכיינת? אולי די כבר?" נזף בא דוד כמו שנוזפים בילד סורר.

"כן, ככה מותק, את יודעת את העבודה.. מה זה הפרצוף הנגעל הזה? זה הטעם שלך, לא שלי! עכשיו תישארי עם הראש ככה בלי לזוז ותני לי לעשות את העבודה."

עכשיו קולות המציצה הפכו לקולות השתנקות.

"קחי אוויר, מותק, שלא תקיאי לי פה."

"אתה נכנס עמוק מדי." נשמע קולה המתנשם של מיכל. "אתה מגיע לי לתוך הגרון."

"עוד כמה דקות זה יגמר, חמודה. שימי כאן את הראש.. תרפי את הגרון."

לאחר דקות ארוכות זה באמת נגמר

"כן, מותק. אני גומר! אני גומר! אל תירקי! אל תירקי! תבלעי. אני אורח, זה לא מנומס לירוק." צחק."

טוב, אני חייב לזוז. היה נחמד לראות אותך. אולי עוד יצא לנו מתישהו להיפגש בעתיד" אמר דוד ויצא מהחדר.

הוא נגש אלי לסלון. הניח את ידו הכבדה על כתפי ואמר: "יש לך חברה מדהימה, ואני מתכוון לזה בכל מובן אפשרי. תשמור עליה טוב טוב, אה?"

אני רק הנהנתי בטיפשות והוא יצא מהדירה.

אחרי עשר דקות מיכל יצאה מהחדר לבושה באותה שמלה שחורה, חיבקה אותי ואמרה: "זהו, מעכשיו אני רק שלך".