כשנועה רוקדת, לעומתה נראה שכולם סתם מתנדנדים מצד לצד כמו זומבים. גם באופן היחסי שבו זה נתפס, אבל זה גם קורה בפועל. נועה לא בדיוק רוקדת, ריקוד זה משהו שבני אדם עושים. התנועה של נועה מזכירה יותר בערה של להבת אש, זרימת של מפל, רכות של רוח. כשהיא רוקדת אנשים סביב מאטים כדי להסתכל. הגברים נועצים עיניים, הבחורות מתפדחות. היא מתבוננת בעיניים של הגבר שהיא רוקדת איתו ותנועותיה מבטיחות לו גן עדן הלילה בין ירכיה הנחשפות לפרקים. היא תהיה רכה בשבילו וגם לוהטת, היא תפתה אותו ותיכנע לכל מאוויו. היא תגשים לו את כל משאלותיו, תשתמש בו, תניח לו לעשות בו כעולה על רוחו ותבקש עוד. היא תהיה כרטיס חופשי ללונה פארק המרגש ביותר שאפשר לדמיין.
הגבר שמולו היא רוקדת עכשיו הוא בני, ובני הוא הגבר בר המזל ביותר בעולם. לבני לא אכפת שהגברים האחרים מסתכלים עליה, שילכו קיבינימט. אם מישהו ינסה לשים עליה יד בני ישבור לו אותה, הוא מתאמן הרבה בחדר כושר ולא מהסס להראות את השרירים שלו. שיראו. שיקנאו. שיזהרו.
גם נועה לא מתביישת להראות את הגוף שלה. גרביים גבוהים עד אמצא הירכיים, חצאית שמתחילה טיפה למעלה עם שסע. בטן שרירית וחשופה, גופיה לבנה ופשוטה אך כה מתוחכמת, משדרת לעולם כל קימור של שדיה, כל צללית של פטמותיה. עיני נמר ירוקות, שיער אדמוני לוהט, פצצת תשוקה באריזה קטנה והדוקה.
הבחורה המושלמת בשביל הגבר המושלם, ובני רואה עצמו כזה מיום שעמד על דעתו. רואה חשבון מועמד לשותפות באחד המשרדים המובילים בתל אביב, בעל גוף חזק ומטופח, רואה סרטים, הצגות. יש לו הכל והוא יכול לתת לאישה כל מה שהיא יכולה לרצות. והוא הולך לתת לנועה, הו כן.
יוצאים שבועיים. דייט ראשון למסעדה. לא נגע בה. דייט שני מסעדה + סרט. נשיקה, רצה להיכנס אליה, התנצלה ואמרה שצריכה לקום מוקדם. דייט שלישי פיקניק מושקע על חוף הים. התנשקו, התמזמזו. הניחה לו ללטף אותה בין הירכיים. הוא הרגיש את האש שלה, כמה דק הקרום וכמה לוהטת הלבה מתחת. אבל הלילה חלס משחקים. הלילה היא שלו. הם התנשקו והתמזמזו קצת מחוץ למועדון, היו מלמולים לוהטים באוזנו והבטחות רכות כלשון. עכשיו היא רוקדת לו ריקוד פיתוי אבל הוא יודע שזה רק משחק מקדים, צ'קים שהוא יפדה במיטה הגדולה שלו בפנטהאוז שמשקיף על העיר כשהיא תשכב, פשוקת רגליים מתחתיו וכל אנקה שלה תהיה שיר הלל לגדולתו. היא פרס ראוי לגבר מושלם כמוהו. הוא עובד קשה ומגיע לו הטוב ביותר, ונועה היא הטוב ביותר.
לפתע היא מישירה מבט לעיניו ונדה תנועה קטנה בראשה לכיוון היציאה מהמועדון. “לצאת?” היא שואלת בלי מלים. לבו של בני פורץ בדהרה והוא מהנהן, מקווה שלא מהר מדי. שחק אותה קוּל, גבר. קֶרח.
הם יוצאים מהמועדון ובני זקוף כטווס, לא מהסס להתנגש באנשים בדרך החוצה, זוקר את נוצותיו הצבעוניות.
"הי!” קורא בחור אחד ממושקף אותו דחף בני על החברה השמנמנה שלו.
"מההה? בעיות?” שואל בני, פורש את זרועותיו השריריות בהזמנה, מוכן לחבק את התגרה.
"תזהר לאן ש'תה הולך!” אומר הבחור. בני מעיף מבט בנועה ומבחין בסיפוק באש ניצתת בעיניה. מרותקת, היא צופה במתרחש, עיניה שותות בצמא את דמותו של בני. בני מתלהב, חש בדם מאיץ בעורקיו, בזקפתו מתעוררת. הוא הולך לפרק את הקוקסינל הקטן ונועה תראה קצת אקשן כהכנה לאקשן.
"או ש…מה?!” שואל בני בהתגרות ומציץ שוב על נועה. גם היא דרוכה כמו בני ולשונה מחליקה על שפתיה הרכות, מאיצה עוד יותר את דמו. היא אוהבת את זה, מתלהב בני. הוא יראה לה מה זה.
הממושקף מתחיל להגיד משהו וזה כל ההתגרות שבני צריך עכשיו. הוא שולח אגרוף לבטנו ומשכיב אותו על הרצפה, משקפיו נופלים על הבטון המוחלק של רחבת הריקודים.
"תגיד, מה אתה דפקט?!” צורחת השמנמונת אבל בני מושך בכתפו ומעיף מבט בנועה: יש לה אש בעיניים ממה שראתה והזין של בני קשה כמו מטיל זהב.
"כּוּסית!” אומר בני בקול רם, אך השני לא עונה, רק מתרומם בחולשה מהרצפה. בני מגחך ופונה ללכת, שבע רצון מעצמו. אחרים הבחינו באירוע הקטן והם ממהרים לפנות לו את הדרך. אף אחד לא מתעסק איתו.
מחובקים הם יוצאים מהמועדון והשקט מתחיל לזרום לאוזניו של בני, אם כי ידרשו לו דקות ארוכות כדי לטהר את זוהמת הרעש של השעתיים האחרונות. בני בוער מאדרנלין וחרמנות, הדם דלק שדים המתפמפם בעורקיו. הוא מניח את ידו בטבעיות על מותניה הדקים של נועה, חש בשריריה החתוליים בעודה פוסעת לצידו, חש בחום גופה מבעד לחולצה והחצאית הדקות. עוד מעט והחולצה תיעלם והחצאית תופשל והוא יבוא אליה והיא תהיה כולה אש להבה. עוד מעט היא תקרא בשמו ותיאנח והוא ימלא את כולה. עוד מעט.
יש אנשים במגרש החנייה ובני מנפח את החזה, מניח להם להביט בשללו, לקנא, להוציא את העיניים. היא שלו הלילה, כבר שנים הוא קורע את התחת ומגיע לו מישהי כמוה. הוא הרוויח את זה. הג'יפ השחור והגדול שלו ממתין בקצה החניון כמו סוסו של האביר השחור ולבני מבזיקה תמונה פתאום של נועה המוצצת לו את הזין בג'יפ. כוסאמק, למה לא? אחת כמוה כבר בטח ירדה לגברים באוטו.
"נועה!” צועק מישהו מאחור ובני מסתובב.
בחור קטן וצנום ממנו, לבוש בג'ינס וחולצה לבנה מתקרב אליהם בהליכה מהירה.
"דורון,” אומרת נועה. “לא עכשיו.”
"אז למה התקשרת?”
בני מתעשת, גועש וחם מוח.
"אמרה לך לא עכשיו!” הוא נובח על הציפלון. עוד הזדמנות להראות לנועה מי הגבר.
"שתוק.” אומר דורון בפשטות. “לא דיברתי איתך.”
בני לא צריך יותר מזה. הוא שולח אגרוף לכיוונו של דורון אבל להפתעתו פוגע מכונית שעמדה מאחוריו. דורון כבר מאחוריו ובועט בו בברכו ובני קורס. הוא נאבק להתרומם, מבין במעומעם שמשהו רע מאוד קורה כאן. זה לא הולך כמו שזה אמור ללכת.
"יאללה, עוף מפה.” אומר דורון שנראה כאילו מה שקרה בשניות האחרונות לא נוגע לו כלל, כאילו רק גירד בפדחתו או כחכך בגרונו. נועה עומדת מהצד ונראית מרותקת, עיניה נעות בין שני הגברים, הגדול והשרירי מול הקטן והמהיר. המבט בעיניה, רך ורעב, מגעיש שוב את דמו של בני. הוא כל כך צריך להיות האביר השחור שלה עכשיו.
בני לא מדבר. הוא אומד את דמותו הקטנה של דורון ואז מתקרב ומניף את זרועו הימנית באגרוף שהיה יכול לבקוע את חזהו של דורון אם זה היה עומד שם אבל דורון שוב חומק והאגרוף פוגע בקצה כתפו, אבל הוא זז מעט רוב האנרגיה הקינטית האצורה באגרוף מתבזבזת. בני בחור חזק וגם מה שנשאר באגרוף המוחמץ שלו מספיק בשביל להעיף את דורון והוא פוגע במכונית סמוכה ונאנק. בני נוהם בתאווה ומסתער על דורון.
דורון, המון עדיין, חומק ברגע האחרון מאגרופו הימני של בני, וזה מוצא את דרכו את חלון המכונית. בני זועק בזעם וכאב אבל מרים ברכיה לא מדויקת לעבר דורון ופוגע במשהו, קשה לו לראות במה בדיוק. דורון מתגלגל על המכונית ומתרחק ממנו, עיניו שטופות רצח.
שני הגברים מתנשפים ומתנשמים ונועה עומדת בצד, מביטה בהם קרועת עיניים. קהל של אישה אחת לקרב הגלדיאטורים, אבל עבור בני לפחות האישה הזאת היא העולם כולו. אם ינצח בקרב, העולם יהיה שלו. העולם, מגולם בדמותה של פיסת הלהבה היפיפייה הנשענת על הג'יפ שלו, מלקקת את שפתיה החושניות. הוא קולט לרגע את ירכיה המושלמות במורד החצאית ודם מציף את עיניו. הוא רוצה אותה. הוא יזכה בה.
הוא מסתער על דורון.
שוב דורון נעלם מהמקום בו היה חלקיק שניה קודם. הוא אוחז בזרועו של בני ומסובב אותה תוך שהוא מטיח את גופו של בני בעמוד בטון שהופיע משום מקום. כוכבים מתפוצצים בתוך ראשו של בני ומשהו דביק וחמים מדגדג את פניו. דם, הוא מבין, עדיין המום מהכאב. הדם שלו.
הפעם דורון יסודי יותר. הוא בועט בצלעותיו של בני מאחור ואש מציפה את ריאותיו. ברכו של בני כואבת מהבעיטה הקודמת שספג, לכן כאשר דורון בועט בה שוב הוא צורח מכאב. בני מתמוטט ומצליח בקושי לעמוד על ארבע. דם מכסה את עינו הימנית אך השמאלית פקוחה ודרכה הוא רואה את נועה.
בדיעבד הוא מבין שציפה שתצרח בבהלה ואולי תתחנן בפניהם שיפסיקו. אולי תיאחז באחד מהם או תעמוד בין שניהם, תחצוץ בינהם. אבל תגובתה של נועה הפוכה לחלוטין. נועה מלטפת לעצמה את הבטן בעיניים קרועות, ידה נוגעת בשדיה מבלי משים. היא שותה את המתרחש בשקיקה, בולעת כל בעיטה, כל נאקת כאב, כל טיפת דם. היא מלקקת את שפתיה, חתולה הניצבת בפני קערת שמנת ומתבוננת בה בהנאה מבלי רצון ללקלק אותה באמת, שלא תיגמר.
דורון, מתנשף ומיוזע, מעיף מבט אחרון בבני ואז אומר לנועה:
"למה התקשרת? מה רצית?”
"לא עכשיו.” אומרת נועה ומתקרבת אליו. דורון מנסה להדוף אותה אבל שפתיה פוגשות בשפתיו ואת הברק המחשמל אותו רואה גם בני המובס. דורון ממלמל עוד משהו אבל נועה הודפת אותו אל הג'יפ של בני והתנגדותו קורסת כמו ארמון חול מול גל שוצף. ידיו מלטפות את גופה החטוב, בעדינות בתחילה אך במהירות הן מחקות את קדחתנותה של נועה. ידיה של נועה מתגנבות אל מתחת לחולצתו של דורון ומחליקות על חזהו ודורון מחזיר לה בהרמת חולצתה. בני מספיק להציץ בשד אחד, זקור כפי שדמיין אותו, לפני שדורון מכניס את השד אל פיו ומתחיל למצוץ אותו. נועה נאנחת ברעב.
ידיה של נועה מפשפשות עכשיו בחזית מכנסיו של דורון ואנחות נואשות בוקעות מפיה.
"לא כאן.” אומר דורון, מוציא לרגע את שדה מפיו.
"כן כאן.” אומרת נועה ונאבקת בפראות באבזם חגורתו.
הכאב הפיזי בגופו של בני נדחק כרגע לנוכח ההשפלה הנוחתת עליו כקורנס אל מול המתרחש מול עיניו. דורון ונועה, עד לפני כמה דקות הדייט שלו, הכמעט–חברה שלו, הפרס הגדול שלו, מתגפפים בקדחתנות על הג'יפ שלו. כאב חד מפלח את לבו למראה ידיו של דורון המחליקות אל מתחת לחצאיתה של נועה ומשוטטות בחופשיות מתחת לבד, בארץ אותה כמהּ בני עצמו לחקור הלילה. לזוועתו הוא מבחין בפיסת בד אדומה וקטנה מחליקה במורד רגליה הארוכות של נועה.
תחתונים, הוא מבין בלב צונח. התחתונים של נועה.
"בוא אלי.” נוהמת נועה ודורון הופך אותה כך שהיא שעונה על הג'יפ, פונה אליו. מבטה נעצר על בני המובס ושפתיה נפשקות בכמיהה בעוד דורון מרים את רגלה האחת באוויר ואז את השנייה. את מבטה ברגע שהוא חודר אליה לא ישכח בני עד יום מותו: רעב. רך. לוהט. כנוע.
דורון ממקם את ידיו מתחת לירכיה כך שרגליה של נועה שתיהן באוויר והוא נעוץ עמוק בתוכה. היא, מצידה, אוחזת בו כאילו היה קרש ההצלה שלה, ידיה ורגליה עטופות בכוח סביבו. עיניה מביטות עדיין בבני אך הוא אינו בטוח שהיא מסוגלת לראות אותו בכלל, נדמה שהיא במקום אחר לגמרי. אגנו של דורון ננעץ בה בכוח בתנועות קצובות ושרירי עכוזו מתכווצים עם כל ניעה, מטלטלים את גפיה, את הג'יפ, את ליבו המרוצץ של בני.
"חזק, דורון! תדפוק אותי! חזק! אהּ! אהּ! אהּ!”
אנחותיה של נועה מתגברות עכשיו וציפורניה שורטות את גבו של דורון. ממקומו על הרצפה מבחין בני באשכיו של דורון הפוגעים במפשעתה של נועה כמו ענבל בפעמון. נועה ודורון מתנשקים עכשיו בכוח ולרגע אנחותיה וקריאותיה פולחות הלב מתעמעמות, נבלעות בין שפתיו של דורון. ריח של סקס מיוזע מגיע לאפו של בני, מלווה בקולות משגל חלקים, אנחות עמומות, קולות חלקלקים של כוס רטוב, חריקת קפיצי מכונית.
אנחותיה של נועה מתגברות בקרשצ'נדו וגפיה מתהדקות עוד יותר סביב דורון המתקשח בין רגליה. עיניה של נועה עצומות בחוזקה ונראה שהיא מתאמצת לשלוט בבערה המתלקחת עכשיו בתוכה, נאחזת בדורון בעוד האורגזמה מרעידה את גופה. גניחותיה שוככות לאיטן וגם גופו של דורון מאט עד ששניהם דוממים, מיוזעים וחבוקים, שעונים על הג'יפ של בני.
דורון מוריד את נועה בזהירות ומביט סביבו, אך מלבד בני, ממנו הוא מתעלם, אין איש בסביבה. נועה מתארגנת, מסדרת את חולצתה ומיטיבה את שיערה וגם דורון לובש את מכנסיו.
"למה התקשרת אלי?” שואל דורון ונועה מושכת בכתפה. “בשביל זה? לא אמרנו שדי כבר?”
"התגעגעתי אלייך. יש לך אוטו?” אומרת נועה בפשטות. מבלי לומר לבני דבר היא מתחילה להתרחק משם ודורון ממהר לבוא אחריה.
דורון עונה משהו, קולותיהם מתרחקים.
“…תזמין מונית.” נשמע קולה.
בני מתרומם ומחפש את מפתחותיו.
כמו אספרסו טוב.
קצר. חזק. שחור.
אתה חוליגן. מצויין!
אהבתי מאוד מאוד.
הקצב מעולה
ולגבי הטוויסט בעלילה… אין עלייך !
אני בשוק.היא פשוט בישלה לו את זה…לבני