הסופרמרקט של שון: המורה דנה

לפתיחה
בסלון יש עכשיו כמה דמויות חדשות. עוד בחור שהוא לא מכיר אבל נראה לו שהוא חבר של שון או משהו. ביחד עם הבחור החדש יש עוד שתי נשים שהוא לא מכיר אבל השלישית היא…
המורה דנה.
המורה דנה לבושה בבגדים שהוא מכיר, שהיא באה איתם לבית הספר לפעמים: החצאית החומה, המגפיים, החולצה הוורודה. מה עושה כאן המורה דנה?
"הי, מאנו, הנה הגיבור שהציל אותי היום!” אומר שון ומחווה לעבר עומר.
כל העיניים מופנות לעברו אבל עומר רואה רק את המורה דנה. כאשר היא רואה אותו היא מחווירה.
"כל הכבוד, בנאדם!” אומר הבחור החדש שאולי קוראים לו מאנו. “שמעתי שממש הצלת את היקר לי באדם!”
"אה…כן…" ממלמל עומר, מסמיק קשות.
"אז אני חושב שמגיע לך לבחור ראשון!” אומר שון. “יאללה, תבחר!”
"לבחור מה?”
"את מי אתה הולך לזיין!” אומר שון ושאר הצעירים מריעים. הנשים, לעומתם, מתכווצות כאשר נשמעת המילה.
"הן זונות?” הוא שואל בבלבול והן מתכווצות שוב. הן לא נראות לעומר כמו זונות.
"בשביל מספיק כסף, כל אישה נהיית זונה, לא ככה?” פונה שון אל הנשים אשר באופן לא מודע הצטופפו בינהן, מחפשות, מן הסתם, נחמה בקרבה.
"נכון או לא?” הוא תובע.
שלושה ראשים מהנהנים במבוכה.
"אז את מי הבאת לנו, מאנו?”
"זאתי רינה.” אומר מאנו, מחווה לעבר הנמוכה מבין השלוש. שיערה קצר וצבוע לבלונד והיא לובשת שמלה בצבע בורדו. מתחת לשמלה גופה חטוב והדוק ושדיה תפוחיים. “היא עובדת בעירייה, בגיזברות. תגידי שלום, רינה.”
"שלום.” ממלמלת רינה ומחייכת במבוכה.
"זאתי טרייסי.” הוא ממשיך ומחווה לעבר האישה השנייה. עומר מחליט שהיא המבוגרת מבינהן, בערך בגיל של אמא שלו. גופה של טרייסי מלא אך היא מצויידת בזוג שדיים שופעים ובעיניים כחולות ורכות. היא לובשת חצאית קצרה החושפת זוג רגליים ארוכות וחטובות במפתיע. “זאת אמא של ציקי.” מסביר מאנו וכולם מהנהנים, מן הסתם מכירים את אותו ציקי.
"ואללה.” אומר שון.
"הוא ממש אכל אותה, הא?” אומר איתן וכולם מהנהנים, חמורי סבר. טרייסי מסבה את פניה מהם במהירות ומשפילה את פניה.
"וזאתי…”
"…דנה.” בוקעת המילה מפיו של עומר.
"אתה מכיר אותה?” שואל מאנו.
"כן, היא המורה שלי.”
המורה דנה משפילה את פניה ועומר מספיק לראות שהיא סמוקה כהוגן.
"ואללה, היא באמת נראית לי מוכרת!” קורא שון. “ריספקט, מאנו, היא מלמדת בשכבה שלנו!” הוא מוסיף והם מחליקים ידיים.
"יאללה, המורה.” מחליט שון בלי לשאול את עומר. “עמיר הציל את החיים שלי היום ואת תהיי התודה שלי. לכי אליו.”
המורה דנה מביטה בעומר בבעתה ועומר משפיל את עיניו, פניו מתלהטים, לבו הולם בעוז. אך מבוכתו של עומר לא מעניינת את האחרים והם מתחילים לנהום:
"לכי אליו!”
"לכי אליו!”
"לכי אליו!”
עומר שומע את נקישות נעלי העקב של המורה וחש בהתעוררות במכנסיו. הוא מרים את מבטו ורואה את המורה דנה מולו, פניה היפים מבוהלים.
"קדימה, המורה, על הברכיים!” מצווה שון וחבריו מצטרפים במקהלת נהמות.
"תמצצי!”
"תמצצי!”
"תמצצי!”
המורה דנה ממצמצת מספר פעמים ואדים מתעבים על משקפיה. עומר כמעט יכול לשמוע את ליבה הולם בעוז, או שאולי זה ליבו שלו?
"קדימה, המורה!” קורא איתן. מאחור מבחין עומר שמאנו לא הצטרף לחגיגה. תחת זאת הוא ממזמז את טרייסי המבוגרת. שד אחד שלה נחלץ מקדמת חולצתה והוא מוצץ אותו, ידו מפשפשת בין רגליה של אמו של אותו ציקי שעומר לא מכיר.
לפניו נאנקת המורה אנקת אֵבֶל קטנה ואז כורעת על ברכיה מולו. באצבעות רועדות היא פורפת את כפתורי מכנסיו של תלמידה ומפשילה את תחתוניו.
"כ–בוד!” קורא שון כאשר הוא רואה את איברו הזקור של עומר ועומר מצטמרר כאשר אצבעותיה נוגעות בחטף בזין.
היא לא משתהה יותר מדי ומובילה את איברו של עומר אל פיה ועומר נאנח. אולי היא מתייסרת אך פיה של המורה רטוב ולוהט ושפתיה רכות על איברו. היא לא מביטה בו כאשר היא מתחילה למצוץ, מבטו נעוץ ישר לפנים אל מכנסיו, אבל לעומר זה לא אכפת. לא אכפת לו שמשלמים לה לעשות את זה, לא אכפת לו שהיא לא ממש רוצה למצוץ לו ככה, ועוד לפני כולם, לא אכפת לו שהוא רק עוד קוף בקרקס של שון ולא אכפת לו שהוא שייך לחבורה הזאת כמו פסנתר כנף לטיול אופניים. הדבר היחיד שאכפת לו כרגע זה זה שהזין שלו בפה של המורה שהוא חרמן עליה מתחילת השנה.
שון, תום ואיתן עוזבים אותו עכשיו וניגשים אל רינה, הבלונדינית הקטנה מהעירייה. שון מתחיל לנשק אותה, ידיו פולשות בגסות אל חזית שמלתה והוא מועך את שדיה הקטנים. מאנו, שלא השתתף בהצגה של המורה דנה ועומר, כבר התקדם בינתיים ועומר רואה אותו דופק את טרייסי במרץ בדוגי סטייל, שדיה הגדולים של האישה המבוגרת מתפרעים בעודה מביטה הישר לפנים, מבטה מנותק ומרוחק.
עומר מלטף את ראשה של המורה והיא מעיפה בו מבט ואז משפילה את עיניה וממשיכה למצוץ. ההרגשה של פיה הרך על איברו חלומית ועומר מעולם לא חש במשהו נעים כל כך, הזמן עצמו נמרח כמו מסטיק על הכביש ביולי כאשר כל הווייתו של עומר מתנקזת לקצה איברו. שיניה נוגעות לפעמים באיברו אך תחת שהדבר יפריע לו זה דווקא מענג אותו בצורה מוזרה. זו המציצה הראשונה בחייו והמורה דנה היא זאת שמוצצת לו, הוא לא הולך לעשות עניין מנגיעת שיניים אקראית.
עומר מבחין במאנו מתרומם ואוחז בידה של טרייסי, מרים אותה. שיערה סתור, פניה סמוקים ושדיה הגדולים מתנדנדים בעודה מתרוממת.
"אנחנו הולכים לאיזה חדר פרטי.” מודיע מאנו, גורר את טרייסי אחריו.
"תעלה למעלה. רק תגיד לי איפה היית אחר כך שאני ישלח ת'פיליפינית ואל תעשה יותר מדי בלגן.” עונה שון. הוא ואיתן הפשיטו את רינה מהעירייה וכעת היא עירומה לחלוטין מלבד נעלי העקב שלה. היא כפופה על הדום עור שחור ואיתן ותום נשענים על גבה הקטן, חיוכים מבשרי רע על פניהם. שון אוחז באיברו ומכוון אותו לחדירה ועומר רואה את הבהלה על פניה של רינה.
"לא!” היא קוראת ומסבה את ראשה לאחור. “לא שם! בבקשה!”
"כן שם.” עונה שון ברשעות. “תחזיקו אותה.”
תום ואיתן מצמידים אותה בכוח להדום ולבלונדינית הקטנה אין סיכוי נגד שלושתם. זעקה מרה בוקעת מגרונה כאשר שון מבקיע את דרכו לתוכה וחבריו מריעים.
"תן לה!” נוהם תום.
"בבקשה תצא!” היא מתחננת, פניה חיוורים ומיוזעים. “זה גדול מדי!”
"אני רוצה תמורה מלאה לכסף שלי, ביץ'.” עונה שון וממשיך לזיין אותה. “הערב את שלנו אז כדאי שתשמרי על הכוחות שלך.”
"למרות שאיתן יזיין אותך גם את לא בהכרה.” צוחק תום.
"לאמא שלך זה לא מפריע.” עוקץ אותו בחזרה איתן.
"די! בבקשה!” מייבבת רינה, פניה מסכת ייסורים.
ואז עומר מתחיל לגמור. רגע אחד הוא מרותק לאכזריות של שון וחבורתו וברגע הבא הוא חש שפיך פורץ מאיברו. הדחף הראשון שלו הוא לצאת מפיה של המורה דנה אבל משהו מתקשה בו, קר ואפל ותחת זאת הוא אוחז בראשה ומתחיל להשפיך בפיה. המורה מופתעת לרגע אך היא מתעשתת והודפת את איברו. לא משנה, התמונה שתיחקק בזכרונו היא של זרע הניגר מפיה של המורה שלו. היא מנגבת במהירות את שפתיה ומביטה בו באיבה, ממתינה למוצא פיו.
האלכוהול, אנקותיה של רינה הבלונדינית ומראה פניה היפים של המורה הכורעת על ברכיה מתחתיו, מגעישים את דמו של עומר. תחת שירגע, יתעשת וילך הביתה, האלכוהול מעניק לו אומץ נוזלי והוא אוחז בזרועה של המורה דנה, מושך אותה לעמידה.
"שון, איפה יש חדר?” הוא שואל את שון הבועל את רינה הבלונדינית בתנועות מדודות.
"תמצא לך חדר למעלה, כריש. תתפנק עליה.”
"תודה.” אומר עומר, הדם גועש באוזניו, כמעט מחריש אותו. “בואי.”
הוא אוחז בידה של המורה דנה והם עולים במדרגות. מאי שם הוא שומע את מאנו מזיין את טרייסי המבוגרת אך הוא מתרחק ממקור הרעש ובמהרה מוצא לו חדר פנוי עם מיטה גדולה. לפי מיעוט החפצים בחדר נדמה לו שזה חדר אורחים.
"אתה לא חייב לעשות את זה.” אומרת המורה דנה כאשר הוא סוגר את הדלת.
"מה?”
"אתה לא חייב…אתה יודע…”
"חייב מה?”
"לשכב איתי.” היא אומרת במבוכה. “אנחנו יכולים רק לנעול את הדלת ו…לא לעשות כלום. שון לא ידע.”
"אני רוצה להפשיט אותך.” אומר עומר כמתוך טרנס, שיכור לחלוטין מכוחו.
"הקשבת למילה ממה שאמרתי?”
"לא באמת.” עונה אומר, שיכור וחרמן וכנה ואז ניגש אליה. אצבעותיו מוצאות את כפתורי חולצתה ומתחילות להתיר אותם, בזה אחר זה.
"למה את עושה את זה?” הוא שואל אותה תוך כדי שהוא מפשיט אותה. היא מתנה מופלאה שהוענקה לו פתאום ומתנות כמוה פותחים בעדינות, נזהרים על העטיפה.
"הם משלמים סכום מטורף על הערב הזה. אנחנו ממש צריכים עכשיו את הכסף. ממש ממש.”
"למה?”
"לא עניינך.”
"איך הם הגיעו אלייך?” הוא ממשיך לחקור, אצבעותיו חושפות אותה כפתור אחרי כפתור.
"אח של רועי מאנו הוא מנהל מאוד בכיר בבנק, ככה הוא סיפר לי. כנראה שמשם הוא גילה את ה…מצב הכלכלי שלנו.”
כל הכפתורים משוחררים עכשיו ועומר מפשיט ממנה את החולצה בזהירות, מניח אותה על המיטה. המורה דנה עומדת עכשיו בחזייה לבנה וחצאית, סמוקה ונבוכה. כתפיה דקות ומנומשות ושדיה בהירים, שני שזיפים בתוך חזייתה. היא גבוהה עם תחת גדול, חזה קטן וכתפיים צרות. מבנה הגוף שלה מזכיר לו משולש הפוך והוא מרותק אליו מהיום שראה אותה נכנסת לכיתה בפעם הראשונה.
"איך משחררים את החצאית?”
היא שולחת יד אל הרוכסן אשר בצד החצאית אך הוא עוצר אותה.
"אני רוצה לעשות את זה.”
עומר מוצא את רוכסן החצאית ומושך אותו בהתרגשות. החצאית מחליקה מטה, חושפת תחתונים לבנים, אגן רחב ורגליים ארוכות הנתונות עדיין במגפי עור חומים המגיעים גבוה עד מתחת לברכיה.
הוא מתרחק ממנה וסוקר אותה, מלקק את שפתיו. היא עומדת בכתפיים שמוטות, מסתירה במבוכה את מפשעתה ונעה מצד לצד בעצבנות.
"תסתובבי…בבקשה.” הוא אומר והיא מסתובבת, מפנה אליו את גבה. ישבנה גדול אך מוצק למראה, זוג כדורים כלואים בתחתונים, פסי שיזוף מציירים את גבולות התעוזה שלה מתחת לתחתונים.
בלב הולם ניגש אליה עומר ואוחז בתחתוניה. יבבה חרישית נפלטת מפיה כאשר הוא מחליק את תחתוניה עד למטה, חושף לחלוטין את ישבנה הגדול. היא לא מסתובבת, מניחה לו להציץ עליה מאחור, אולי מעדיפה שלא לראות, לדחוק את ההשפלה. שיערות ערוותה הכהות מבצבצות בין ירכיה ועומר שולח יד מהוססת ונוגע בהן. יבבה נוספת נפלטת מפיה של המורה אך אינה אומרת דבר.
עומר מתרומם ובוחן את חזייתה מאחור. יש שם שני קרסים קטנים ולאחר כמה ניסיונות הוא מצליח לשחרר אותם, והמורה מניחה את החזייה על המיטה, גבה העירום פונה אליו. הוא מתרחק מעט לאחור וסוקר אותה. גופה של המורה שזוף בגון דבש עמוק אך נראה שהיא מקפידה על לבישת בגד ים ביקיני בגזרה שמרנית ופסי שיזוף ברורים מבליטים את ישבנה הגדול, אשר לא נשזף, ופסים דקים מסמנים את רצועות חזייתה. מלבד מגפיה הגבוהים, המורה עירומה לחלוטין.
"תסתובבי.” הוא אומר בקול מוזר וממהר לנקות את גרונו.
היא מסתובבת אליו באטיות, תלתליה החומים מרקדים בעליצות מקברית. המורה מניחה את ידיה על מפשעתה, ראשה מושפל.
"תזיזי 'תידיים.” אומר עומר. יש בו קול קטן שקורא לו להפסיק עם זה, לא להתייחס אליה כך, להפסיק להשפיל אותה אך הוא שיכור חרמנות, כוח ואלכוהול מכדי לשים לב אליו.
המורה מסירה את ידיה וערוותה נגלית בין ירכיה השזופות, משולש כהה וסמיך של פרווה מקורזלת. הכּוּס הראשון שלו.
"תשכבי על המיטה.” הוא מורה לה, פושט את חולצתו.
היא מתחילה לחלוץ את מגפיה אך עומר עוצר אותה:
"לא, תשאירי אותם. תשכבי.”
במהירות הוא פושט גם את נעליו, מכנסיו ותחתוניו, משליך אותם על הרצפה בערבוביה בהולה. איברו כבר זקור לחלוטין למראה מורתו השרועה על גבה, רגליה הארוכות פשוקות בהזמנה כפויה ובמרכז ירכיה ערווה הכהה והסמיכה. הוא ניגש אל המיטה.
זה לא עומר הרגיל שמטפס עכשיו למיטה בחדווה אפלה ולוהטת. עומר הרגיל הוא תלמיד שקט בדרך כלל ומנומס בדרך כלל. עומר הרגיל לא יגיד למורתו "אני הולך לזיין אותך, המורה" מתוך הנאה סדיסטית למראה הבעת ההשפלה המתפשטת על פניה ועומר הרגיל לא נהנה כל כך לשלוט באנשים אחרים. זה עומר אחר. עומר הרגיל היה מסרב. עומר הרגיל, הטוב, היה אולי מעמיד פנים שהוא שוכב איתה אבל מאחורי דלתיים סגורות היה רק מחכה שהזמן יעבור ואז הולך הביתה. אולי היא הייתה אסירת תודה על שעזב אותה לנפשה. אולי היא אפילו הייתה כל כך אסירת תודה עד שיום אחד אחרי בית ספר אולי היא הייתה באה אליו ומזמינה אותו אליה ו…אבל זה לא יקרה, ועומר הרגיל לא כאן. עכשיו, איתה בחדר, יש רק את עומר הזה שקיבל פתאום מתנה שהוא לא ממש רוצה לחקור איך התגלגלה לידיו או מה היא מרגישה עם כל זה בכלל, עומר שרק רוצה לזיין את המורה דנה וזהו.
עומר כורע בין רגליה, איברו הזקור בידו והוא מחכך אותו בחריץ שבין רגליה. שפתיה ערוותה שמנמנות והן חבויות בסבך ערוותה בעוד עומר מחליק את איברו בינהן הלוך וחזור. משהו בה מתחמם ונרטב מעט אך עומר יודע שהוא לא באמת הולך לרגש אותה עד שתהיה רטובה וחרמנית כמו בסיפורים ובסרטים. אין זה משנה, הוא לא בא לפתות אותה, הוא בא לזיין את המורה דנה בין אם זה מוצא חן בעיניה ובין אם לא.
עומר יורק בנדיבות על ידו ומושח את איברו בכמות נכבדה של רוק עד שהוא בוהק כולו, זקור וקשה. המורה דנה שוכבת תחתיו כמו הארץ המובטחת, ארוכה ופשוקה, ישבנה הגדול כמו זוג עננים רכים המתעגלים מאחורי ירכיה ושדיה הקטנים מזדקרים כשתי גבעות חצופות, במרכז כל אחת פטמה ארגמנית וקטנה. המורה מביטה מעלה, אל התקרה, עיניה חבויות מאחורי משקפיה ותלתליה החומים והרכים ממסגרים את פניה היפות. גופה שזוף למעט שדיה ומפשעתה המבהיקים בחיוורונם, ממגנטים את מבטיו של עומר , תמימים ובתוליים למראה.
הוא חודר אליה ונשימתה נעתקת לרגע כאשר ראש איברו נקבר בתוכה, כאילו קרה הדבר שאולי עד אותו רגע קיוותה שלא יקרה. עכשיו כשהוא בתוך מורתו הוא נשכב עליה, נשען על מרפקיו ומביט בפניה ביותר משמץ של סאדיזם. הדבר האפל שניעור בו רוצה שהיא תראה אותו מעליה, תביט בו כאשר איברו ננעץ בתוכה, כובש אותה סנטימטר אחר סנטימטר. היא מעולם לא עשתה לו דבר רע, מזכיר לו קול בתוכו אך הוא לא שועה לו: הוא רצה אותה והיא שלו עכשיו והיא חמה ופשוקה וכנועה כמו שהוא תמיד פינטז.
המורה מרחיקה ממנו את מבטה ונועצת אותו בתקרה אבל לעומר זה לא משנה: היא שוכבת מתחתיו עם הרגליים פתוחות ומלאה בזין שלו, מה זה משנה אם היא מעמידה פנים שזה לא ככה? הוא מריח את ריח הסקס והזיעה שלהם ומתחרמן עוד יותר, אגנו עולה ויורד בתוכה בתנועות קצובות. הוא חשש שיהיה מתלהב יותר, שיאבד שליטה אבל משום מה הוא קר רוח, קוּל לגמרי והוא לגמרי עף על עצמו מזה. לא רק שהוא מזיין את המורה דנה אלא שהוא גם בשליטה מוחלטת. למרות שקודם הוא היה סבבה עם זה, עכשיו הוא בכל זאת מתבאס שהיא כאילו לא שם.
עומר שולח יד למטה וחופן את ישבנה הגדול. יה, בייבי! איזה תחת! הוא שולח גם את ידו השנייה, חופן את שני פלחי עכוזה המיוזעים בחמדנות, נועץ את עצמו עמוק לתוכה תוך כדי. עדיין אין תגובה ממנה, למעט התנשפויות קלות ואולי יבבות רכות. הוא מתחיל טיפה לכעוס על ההתעלמות שלה, לכן הוא מקרב את פניו אל פניה ומנשק אותה. היא מנסה להתחמק ומפנה ממנו את ראשה אך הוא אוחז בתלתליה בכוח ואז היא אינה יכולה להזיז את ראשה ונאלצת לפשק אליו את שפתיה כאשר הוא מחדיר את לשונו אל פיה, טועם שם אלכוהול וסיגריה. כן המורה, הזין של בכּוּס שלך והלשון שלי בפה שלך. אני נהנה, מה איתך?
ועדיין, ההתעלמות הזאת משגעת אותו עכשיו. היא אמנם רטובה יותר מכפי שהייתה קודם אך עומר חושד שזו היא תגובה אינסטינקטיבית של הגוף ולא ריגוש אמיתי והוא מזדקף על ברכיו ומבלי לצאת ממנה, אוחז ברגלה השמאלית ומתחיל להעביר אותה מצדו הימני אל השמאלי, הופך את המורה על בטנה תוך כדי וזו מצייתת ללא מחאה כאילו הדבר אינו נוגע לה כלל. היא שוכבת כעת מתחתיו על צדה בעודו כורע בין רגליה, ישבנה הגדול והחיוור פונה אליו. רעיון גועלי ומרגש מתפוצץ במוחו כמו זיקוקין וכל הנקודות מתחברות בבת אחת. אדישה? נראה אם היא תישאר אדישה עכשיו.
עומר שולף את איברו הבוהק ממיציה ואוחז אותו בידו, מכוון אותו בלב הולם אל החור הקטן של ישבנה של מורתו המביט בו בחשש מבין פלחי עכוזה הגדולים והחיוורים. בידו השניה הוא מפשק את ישבנה ומקרב את ראש הזין אל פי הטבעת שלה. גופה מתקשח באחת כאשר היא מבינה את כוונתנו והיא מפנה אליו מבט מתרה אך עומר זריז יותר והוא נועץ את איברו הקשה בחור הקטן במהירות. עכשיו את לא אדישה יותר, הא?
"עומר!” היא זועקת, מנסה להדוף את תלמידה אך הוא מסלק את ידה ונועץ את איברו בכוח אל ישבנה הגדול. “תוציא אותו! איי! תוציא אותו!”
אך עומר לופת את כתפיה מאחור, משפד את ישבנה של מורתו ללא רחמים. הוא נשכב עליה, משתמש בכוחו ובמשקלו כדי לרתק אותה למקומה בעודו מזיין אותה בתחת, קובר את איברו עמוק בין הגבעות הצחורות של פלחי עכוזה. היא מייללת ונאבקת כדי להשתחרר ממנו אבל הוא חרמן ומשוגע מדי וכל מה שהיא משיגה במאבקה זה לסייע לו לדחוף את הזין שלו עמוק יותר לתחת שלה.
"אני בתחת שלך…” הוא ממלמל, מתנשף. “אני בתחת שלך, המורה…וזה טוב…”
וזה באמת טוב. גם כי התחת שלה צר והדוק כמו אגרוף קפוץ וגם בגלל הידיעה מפוצצת המוח שהוא מזיין את התחת הגדול והסקסי של המורה דנה. היא מפסיקה להילחם ורק שוכבת ומושכת באפה, דמעות זולגות מעיניה ועומר מנצל את ההפוגה כדי להזדקף. כשהוא מיתמר מעליה, הוא אוחז בשתי ידיו בפלח ישבנה הימני ואז ממשיך לזיין אותה בתחת בכוח כשהוא משתמש בישבנה כבידית. אשכיו מלטפים את ירכה הבהירה והוא חש בשרירי עכוזו משתרגים בכל פעם שהוא ננעץ בתוכה עד שהוא חש במתח שבו עולה וגואה ומתפרץ ושוטף אותו והוא מתחיל לשפוך בתוכה, ממלא את התחת שלה בשפיך חם. הוא נשכב עליה ונאחז בה בעוד אשכיו מתרוקנים לתוכה, מפמפמים נתז אחר נתז של זרע לתוך מעיה והוא עצמו משייט בנירוונה של ריגוש.
אך העונג לא נמשך זמן רב: המבוכה ממלאת אותו ביחס ישיר להידלדלות הזין שלו והמלים "מה עשיתי" מכות אותו כמו בומרנג בלב. אם עומר הרגיל נעלם קודם, הרי שהוא חזר עכשיו. חזר ונותן לו בעיטה בפרצוף בעודו שוכב עליה.
"סליחה.” הוא ממלמל וקם ממנה. “סליחה.” הוא אומר שוב, מרגיש קטן ואפס ומטומטם. שון? תום? איתן? מה, הם חברים שלו? זין. הוא רק קוף בקרקס שלהם. קוף שהם שכנעו אותו…לאנוס? מורה? ועוד אמא לילדים? בא לו למות.
מבלי לומר מילה המורה דנה קמה ונכנסת אל המקלחת הצמודה, משאירה את עומר ההמום לבדו עם מחשבותיו. זה לא היה אונס, הוא מצטדק לעצמו. הם שילמו לה. חרא על זה. מגיעה התשובה. אם היא לא רוצה זה אונס, שילמו–לה–או–לא–שילמו–לה. ממתי הוא ממציא כאלה תירוצים מפגרים לעצמו? המצפון מייסר אותו, משפד את ליבו כמו ציפור התקועה על קוץ מפלדה. הוא רוצה ללכת מכאן, לברוח, אבל אינו מסוגל לעשות את זה. לא בלי להתנצל בפניה שוב.
ללכת.
להישאר.
לבקש סליחה.
לנתק מגע.
הדלת נפתחת ואל החדר נכנסים שון, תום, ואיתן, זחוחים כשמש בזריחה.
"הי, גבר, מה נהיה?” שואל שון. “הבאת בה?”
"בתחת.” ממלמל עומר, מתחרט על דבריו מיד בסוף המשפט. למה הוא כזה מטומטם?
"בתחת?!” נדהם שון ופורץ בצחוק ושאר בני החבורה מצטרפים אליו.
"אני לא מאמין…” גואה תום בצחוק. “זיון ראשון שלך ואתה מזיין ת'מורה ש'ך בתחת? איזה אייס!”
"אנחנו צריכים להזמין אותו יותר.” קובע איתן.
"טוטאלי.” מסכים איתו תום. ”איפה היא?”
"במקלחת.” עונה עומר בשקט.
"אני בחיים לא זיינתי מורה בתחת.” מהרהר שון, כמעט נעלב, כאילו עומר העליב אותו בדרך כלשהי.
"אז היום הפעם הראשונה!” קורא תום בהתלהבות.
"טוטאלי!” מתלהב שון.
"לא, היא…לא רוצה.” עומר עומר.
"מה?!” שואל שון.
"היא…היא לא רצתה…לא רוצה.”
"מי שם זין על מה שהיא רוצה?” נדהם שון. “שילמתי לה? היא שלי. זהו.”
"היא לא רוצה.” אומר עומר בעקשנות.
"נו, אמרתי לך…” מתחיל שון להגיד אך דבריו נקטעים כאשר דלת המקלחת נפתחת. המורה דנה עומדת בפתח, לבושה בחלוק רחצה לבן, שיערה עטוף במגבת לבנה.
"הי, בובי, נהנית מעמיר?” שואל שון, מחליק לכיוונה כצפע.
"אני רוצה הביתה.”
"לא כל כך מהר, בובי. שילמתי לך על ערב. הערב לא נגמר.” הוא עומד מולה, נמוך ממנה בכמה סנטימטרים ובכל זאת מתנשא מעליה.
"אני רק רוצה ללכת הביתה.”
"ואני רוצה מה שעמיר קיבל…” עונה שון. מהיר כנחש, הוא אוחז בזרועה ומכופף אותה, מאלץ אותה להפנות אליו את גבה. בידו השנייה הוא מרים את חלוקה, חושף את ישבנה הגדול, העירום.
"הופה'לה, כזה תחת אני מבין איך עמירי לא היה יכול לעמוד בפיתוי…”
"תעזוב אותי…אייי!” מייללת המורה כאשר שון מעקם את זרועה בכוח. “די!”
שון מתעלם ממנה ומפליק לה סטירה על הישבן. היא צווחת ובשר ישבנה הרך מרקד לנוכח עצמת המכה וכולם סביב צוחקים. מעודד, שון מפליק לה על פלח העכוז השני ושוב כולם צוחקים למשמע צווחת הכאב שלה. איתן מתקרב במהירות אל השניים ומנחית גם הוא מכה אדירה בכף ידו הגדולה על ישבנה המסמיק של המורה. כמו זוג דגי פירנאה רעבים הם מפליאים בה את מכותיהם ברגעים הקרובים עד שישבנה הגדול כמעט סגול ממכותיהם, טביעות ידיהם נראות עליו בבירור, סימני אצבעות מסורגים לאורכו ולרוחבו.
"די.” מורה שון לאחר כמה דקות, מנגב את הזיעה ממצחו. הוא משחרר את המורה וזו נאנקת כאשר היא מיישרת באטיות את זרועה המעונה. אך רווחתה לא נמשכת זמן רב, כי שון מתפשט במהירות, משליך את חולצתו על הרצפה.
"מה אתה..?” היא ממלמלת כאשר הוא פושט את מכנסיו ותחתוניו בתנועה אחת, מגלה את זקפתו המלאה.
"מה את חושבת, שאת תזדייני בתחת עם עמיר ואיתי לא?”
"אני לא רציתי את זה!” היא אומרת אך שון אוחז בעורפה והודף אותה לעבר המיטה. הוא מצמיד אותה מטה, ברכיה על השטיח ופלג גופה העליון על המזרון. המורה מתחילה להיאבק בו אך תום ואיתן מזנקים מיד לעזרתו ומצמידים אותה בכוח למזרון. שון מרים שוב את חלוק הרחצה וחושף את ישבנה הגדול והדווי בשנית.
"לא!” היא קוראת בעוד שון יורק על ידו ומושח את איברו ברוק. “די! אני רוצה הביייי…”
איברו של שון ננעץ בישבנה של המורה, קוטע את דבריה. לראשונה בחייה אך בפעם השנייה בשעה האחרונה, זין זר מבקיע את דרכו אל ישבנה. שון אוחז בישבנה הארגמני בשתי ידיו ומתחיל לבעול אותה בתנועות עמוקות ובטוחות, כאילו התחת הוא רכושו הפרטי.
"תעזבו אותה.” שומע עומר את עצמו.
"מה?!” עוצר לרגע שון.
עומר קם ואומר:
“היא רוצה ללכת. היא אמרה 'לא'. תעזבו אותה כבר.”
"או ש…” שואל איתן, מתקרב אליו באיום.
"פשוט תעזבו אותה כבר!” צורח עומר, על סף דמעות. “די כבר!”
איתן דוחף אותו בכוח לכורסה עליה ישב.
"אתה רוצה גם?!” הוא שואל, אוחז במפשעתו באיום.
עומר לא עונה, בקושי מתאפק שלא לבכות. איזה סיוט.
"..אז תסתום.” אומר איתן ועומר נושך את שפתו בכוח כדי שלא יתחיל לבכות. הוא חש בדם מטפטף בפיו ומזווית עינו הוא מבחין ששון לא חיכה לסוף הדרמה וחזר לזיין את ישבנה הגדול של המורה, מתעלם מיבבותיה או אולי מתענג עליהן.
איזה סיוט.
שון אוחז באדנות בישבנה הגדול של המורה וממשיך לזיין אותה בתחת בניחותא. אשכיו השעירים מתנגשים בערוותה מאחור עם כל נעיצה שלו, כמו משמשים ענבל לפעמון אנקות הסבל הרכות שלה. איתן מתרחק מעומר ועולה על המיטה ואז שולף את איברו ותוחב אותו לפיה של המורה. הוא נועץ את מבטו בעומר בעודו אוחז בראשה של המורה בשתי ידיו, שוגל את פניה בתנועות אטיות, חיוך נצחון על פניו.
"די…” ממלמל עומר. “תעזבו אותה כבר…”
אך הוא לא מעז לעשות יותר מאשר למחות ולצפות, חסר אונים, בשלושה מתעללים במורה האומללה. שון מכריז על השיא הקרב שלו ומקלל בקול כאשר הוא מתחיל לגמור בישבנה של המורה. אם חשבו עומר או המורה שבזה יתם הסיוט, הרי שתקוותם מתבדה: כאשר שון יוצא מישבנה מגיר השפיך, תופס תום את מקומו ומתחיל לטחון לה את התחת בתנועות מהירות, סוטר לישבנה הגדול בכוח מדי פעם ומצחקק כאשר היא נאנקת. הסדיסט שבחבורה, הוא גם שולח את ידיו אל שדיה וצובט את פטמותיה עד שהיא צווחת מכאבים, צחקוקיו מלווים את ייסוריה. גם תום גומר לה בתחת לבסוף ויוצא ממנה, לא לפני שהוא מתאר לכולם איך הוא "ממלא לה ת'תחת בשפיך כמו קרם וניל בפחזניה". היא כבר לא מתנגדת כאשר איתן עולה עליה, רק שוכבת ללא ניע ומניחה לו לפשק את ישבנה הגדול ולהחדיר אליה את איברו. אחר כך היא נשארת שרועה כשק תפוחי אדמה בזמן שאיתן מזיין אותה בתחת כמו כל הנערים שלפניו. אחרי הכל, מה הועילה לה ההתנגדות עד כה?
איתן לא ממהר. לא אכפת לו שהיא לא זזה בכלל. לא אכפת לו מהדמעות שלה. כיף לו להרגיש שידיו החזקות ממסמרות את ידיה למזרן, למרות שהיא כבר מזמן ויתרה על הניסיונות להתנגד, ושהיא חסרת אונים. כיף לו לזיין אישה מבוגרת בתחת, דווקא שהיא לא רוצה וזה שהיא מורה בבית הספר זה סופר כיף. אמא שלו אמרה לו כבר ששון והחבורה הזאת לא טובים לו אבל אמא טעתה: הוא עושה הרבה יותר כיף מאז שהוא נתחיל להסתובב איתם ממה שעשה אי פעם. עמיר החנון הזה מעצבן אותו כי מזכיר לו שהוא היה עלול להיות כמוהו בלי שון, איזה אפס חסר חברים, לכן הוא נועץ את איברו עמוק יותר בישבנה העסיסי של המורה, סוחט ממנה נאקת כאב ומביט בחדווה בפניו של עמיר האפס, קורץ לו ברשעות.
בסוף גם הוא גומר לה בתחת, מוריד לה עוד שתיים או שלוש סטירות מצלצלות כל הדרך וממלא לה את התחת בעוד שפיך. הוא יודע ששון משלם לה על הערב הזה אז מה היא מתלוננת?
השלושה קמים עכשיו, מצחקקים וגאים בעצמים ומביטים בעומר האומלל השרוע בכורסה ובמורה מובסת, סרוחה על בטנה על המיטה, ברכיה על השטיח. ישבנה הגדול של המורה דנה אדום וסמוק מרוב סטירות ושפיך מזרזף מהחור הדווי שלה כמו דמעות, משאיר שובל בוהק על ירכיה השמנמנות.
"טוב, זה היה נחמד.” אומר שון. “תודה שהצלת את החיים שלי, עמיר, אבל בסוף היית בכלל לא קוּל.”
עומר לא אומר דבר.
"יאללה, קחו את הרגליים שלכם ועופו מכאן.” אומר שון. “אנחנו יורדים מכאן, אם תהיו כאן כשנחזור, אני אניח שאת רוצה עוד קצת אהבה מתוקה.” הוא אומר וחבריו צוחקים.
אחרי שהם יוצאים הבושה וההשפלה שחש עומר מוציאים אותו מהשיתוק ומדרבנים אותו לעשיה.
"בואי.” הוא אומר למורה. “אנחנו צריכים לצאת מכאן.”
הוא מושיט לה יד ומסייע לה לקום.
"את רוצה להתקלח או שנצא מכאן מהר?”
"להתקלח.” היא אומרת בשקט.
"בסדר, רק תזדרזי.”
"אל תלך.” היא אומרת, עיניה מתחננות.
עומר לא רוצה להימצא בחדר אם השלושה יחזרו אך הוא אינו יכול לסרב לה.
"בסדר. אני אשאר.”
המורה דנה נכנסת אל האמבטיה והוא נשאר לשמור בדלת, מקשיב החוצה בחרדה. מדי כמה רגעים נדמה לו שהוא שומע אותם מתקרבים וליבו מזנק אל חזהו אך חששותיו לא מתאמתים והם לא חוזרים ולבסוף יוצאת שוב המורה מחדר האמבטיה, לבושה בבגדיה.
מבלי לומר מילה הם יוצאים מהחדר ויורדים למטה, ליבותיהם הולמים במהירות. לפתע חש עומר בידה של המורה מגששת אחר ידו וללא אומר הוא נותן לה יד והם ממשיכים לרדת במדרגות. כאשר הם חוצים את הסלון הגדול בו פגש עומר את המורה ואת הנשים האחרונות מגיעים אל אוזניהם בבירור קולותיהם של שון וחבריו והם מחישים את צעדיהם באימה לכיוון הדלת.
"הי!” צועק מישהו ועומר חש במורה מאטה את צעדיה ונפנית להסתובב אך הוא אינו מאט, אוחז בידה של המורה בכוח.
"הי, אני קורא לכם!” נשמע קולו של שון אך עומר ממשיך ללכת עד שהוא גורר אותה ממש.
הם יוצאים מהדלת הגדולה אל החנייה בחוץ, שם הם מגבירים את הליכתם עד לריצה כמעט. המורה מפשפשת בכיסה ומוצאת את מפתחות המכונית והיא נכנסת במהירות ומתניעה את המכונית ועומר רץ לחפש את אופניו, מקווה ששון וחבורתו לא ירגישו שהמשחק ממשיך ויבואו לחפש אותם.
עומר קופץ על אופניו וממהר לדווש אחרי המכונית, ליבו צונח למראה שער הכניסה הסגור. מרחוק הוא שומע את דלת הבית נפתחת וקולות נזעמים קוראים אחריהם. שיט!
מכוניתה של המורה מתקרבת אל השער אך זה נשאר סגור וליבו של עומר צונח בקרבו. מאחור הוא שומע את הצעקות מתקרבות, מעורבות בצעדים על האספלט, קללות וצחוקים היסטריים. מלפניו, עומר שומע את המורה צופרת בחוסר תוחלת, שוב ושוב, אך השער נשאר סגור והצעדים מתקרבים, הקולות פרועים ורמים יותר.
"…לך ת'תחת, יא חרא קטן!”
"…זונה, אני יזיין אותך!”
ואז מתרחש הנס: זוג פנסי מכונית מופיע מעברו השני של השער והוא מתחיל להיפתח.
"לא!”
"קוס אמק!” נשמעות הצעקות מאחור אך המורה כבר לוחצת על דוושת הגז ועומר מפדל במהירות מאחוריה. הוא מספיק לראות במכונית הנכנסת אישה מבוגרת ויפה ואז יוצא החוצה במהירות, נמלט אל החופש.
span style="font-family:'Arial', sans-serif;"