עומר רק היה במקום הנכון ברגע הנכון, זה הכל. רגע אחד הוא הולך מאחורי החבורה של שון כשהם מתכוננים לחצות את הכביש בדרך למכוניות שלהם, ברגע הבא
שון באמצע הכביש. מתכופף להרים משהו
אוטו אדום. מוסיקה. ערסים?
לא יספיק לחמוק
עומר מזנק
עומר ושון מתגלגלים על הכביש
הכביש חם
המשקפיים של עומר עפות
הראש של עומר פוגע במדרכה.
הם בסדר. האוטו האדום מתרחק.
"פאק, בנאדם!” אומר שון. “אתה פאקינג הצלת את החיים שלי!”
עומר עדיין מסוחרר מכל זה אבל הקול הציני בתוכו אומר שאולי שון קורא לו "בנאדם" כי אין לו מושג איך קוראים לו. אמנם הם לומדים שנתיים באותה כיתה אבל עומר בבית הספר הזה כי הוא קורע את התחת והוא על מלגות ושון בגלל ההורים העשירים שלו. הם לא ממש חברים.
"שטויות.” אומר עומר. הוא מוצא משקפיו אשר בדרך נס לא נשברו, מרכיב אותם ונעמד. “פשוט…לא יודע. פעלתי בלי לחשוב או משהו.”
הוא מגיש לשון יד וזה נאחז בו ומתרומם.
"לא, באמת. זה היה…וואו.” אומר שון, קולו רועד. הוא על סף בכי, מבין עומר ומצחקק מבפנים בהיסטריה.
"אתה בסדר?” שואל תום שמצטרף אליהם, איתן מאחוריו.
"כן.” עונה שון. “ה…כריש הזה הציל את החיים שלי.”
"כן, זה היה בנזונה.” אומר תום. “איך קפצת עליו.”
"בנזונה.” אומר גם איתן. “שיחקת אותה, עמיר.”
"עומר.” מתקן עומר.
"כן. עומר. שיחקת אותה. תשמע אולי…” מתחיל תום להגיד ומביט בשון. שון מביט בו, כמו לא יורד לסוף דעתו.
"…הסופרמרקט…” אומר תום בשקט ועיניו של שון נדלקות.
"כן, בטח! יש אצלי היום איזה…אירוע קטן…עם הפתעה. רוצה לבוא?”
הכל קורה כל כך מהר, שעומר קצת המום. רגע אחד הוא בדרך הביתה, שוב חולם בהקיץ על דנה המורה לביולוגיה שבאה היום עם חצאית שהגיעה לה קצת מעל הברך וחולצה הו–כה–הדוקה, וברגע הבא הוא מתגלגל על הכביש עם הבן של אחד האנשים הכי עשירים בעולם או משהו ואז מוקפץ כמו מנה תאילנדית בווק במעלה הסולם החברתי ומוזמן ל"אירוע קטן" אצל אנשים שלא היו מודעים אי פעם לקיומו.
"הוא בא, זאת לא שאלה בכלל.” אומר תום.
"סגור.” קובע שון. “יש הכתובת שלי באתר של בצפר. קוּלנֶס. להתראות, גבר.”
ואז הם נכנסים איש איש למכוניתו ונוסעים ועומר נשאר לבד על המדרכה. אחר כך הוא מהדס אל האופניים שלו ורוכב הביתה לאט.
לקראת הערב הבטן שלו רועמת ורוגשת והוא מבקר בשירותים שלוש פעמים. ההתרגשות מהסיפור בצהריים לא שוככת אלא להיפך, מתגברת, ועומר עושה את הדבר היחיד שיכול להרגיע אותו במצבים כאלו: מביא ביד על המורה דנה. היא לא מלכת היופי אבל היא מתלבשת סקסי בלי להראות שרמוטה ועומר חם עליה מהרגע שהיא נכנסה אליהם לכיתה ביום הראשון של השנה. בגלל שהוא תלמיד מצטיין הוא גם זוכה ממנה למעט יותר תשומת לב וחיוכים. אין יום כמעט שהוא לא מאונן עליה אחרי הלימודים ולפעמים גם בהפסקה.
רק שהפעם זה לא עובד. אחרי שהוא גומר הוא קצת נרגע ומיד מתחיל לדמיין את הבית הענק של שון והבגדים היפים ו…בחורות, הוא חושב בפאניקה. יהיה שם בחורות? עשירות כמו שון? והוא יעמוד כמו מטומטם ולא ידע מה להגיד? אלוהים איזה סיוט!
שעה הוא בוחר לעצמו בגדים על שהוא מוצא משהו שלא נראה כאילו הוא מהבר מצווה שלו. סיון אחותו הגדולה בבית והוא היה מתייעץ איתה אבל היא חנונית עוד יותר גדולה ממנו אז זה לא שהיא תתן לו איזה עצה טובה. באיזשהו שלב הוא חושב שהיה רוצה להבריז מכל הקטע אבל יודע שיש אירועים שאי אפשר להתחמק מהם ויש אנשים שעדיף לא להגיד להם לא. הוא מוצא באתר הכיתה את הכתובת של הבית וחצי שעה לפני הזמן מתחיל לצאת. סיון כבר לא בבית, בטח הלכה ללמוד עם חברה למבחן אז הוא משאיר לאמא פתק, עולה על האופניים ויוצא לדרך.
הבית של שון ענק כמו שהוא חשב לעצמו. כמו בסרטים יש שער עם זמזם וכאשר הוא לוחץ עונה לו קול של מבוגר. הוא מסביר מי הוא והשער נפתח, קסם בשליטה מרחוק.
עומר רוכב את עשרות המטרים עד הכניסה אל הבית שם, ברחבה, הוא רואה שלוש מכוניות חונות. כנראה של שון וחבריו. המשהו הקטן הוא כנראה באמת קטן כי אין שום רעש מבפנים אז זו כנראה לא מסיבה המונית. הוא מצלצל בדלת ואחרי כמה רגעים פותח שון את הדלת, בקבוק בירה בידו.
"עמיר!” הוא צוהל. “טוב שבאת! ברוך הבא לסופרמרקט של שון!”
"עומר.” אומר עומר, מבולבל. מה הקטע עם הסופרמרקט הזה שוב?
"הקדמת, המשלוח עוד לא הגיע אבל אל תדאג, יש סחורה מפתיעה הערב!” אומר שון ומוביל אותו לסלון ענק. בסלון נמצאים גם איתן ותום. שון חוזר שוב על אירועי הצהריים וכולם מקשיבים בנימוס לסיפורו, מתלהבים במקומות הנכונים וטופחים על כתפו של עומר בגמר הסיפור.
"שתה משהו.” מצווה שון ומגיש לעומר כוס זכוכית קטנה ובה אלכוהול. שאר הנערים ממלאים את כוסם וכולם מחכים לעומר. עומר רוצה לסרב אבל עיני כולם נעוצות בו והוא לא רוצה לעשות מעצמו אידיוט.
"לחיי עמיר, הכריש הפטיש!” אומר שון וכולם נוהמים:
"סאלוט!”
אחרי הכוס הזו יש עוד אחת ועומר מרגיש איך האש הנוזלית הזאת שורפת אותו מבפנים. איך מישהו יכול לאהוב את החרא הזה? הבטן שלו שוב מציקה לו והוא שואל את שון בשקט:
"איפה השירותים כאן?”
שון מחווה בידו בתנועה מעורפלת ועומר ממהר לחפש את השירותים. לאחר כמה רגעים הוא מוצא את הדלת. בדיוק כאשר הוא נכנס לחדר השירותים נשמעים שלושה צלצולים מדלת הכניסה וכולם מריעים.
"המשלוח הגיע!” מגיע קולו של שון וכמה מריעים בהתלהבות.
עומר מסיים ענייניו, רוחץ ידיים וממהר לחזור אל החבורה.
המשך א': המורה דנה
המשך ב': סיון
איפה ההמשך השני?
ומה עם המשך ב' ? מתי יגיע שנוכל לקרוא ולהגיב על על הסיפור בשלמותו ?