"'תוציא את הזין' היא אומרת לו, קולה יציב ורגוע, כמעט נבלע בהמולת בית הקפה. הוא מסתכל סביב בזהירות, אך זוגות נשואים כמותם הם כמעט בלתי נראים בנסיבות כאלה.
מתחת למפה, הוא משחרר בזהירות את האסיר ממכנסיו, פיו מתייבש."
"מה אתה כותב?" דורית שואלת.
"עוד הבזק. קטע קצר." אני עונה, סוגר את מחשב כף היד. הייתי כל כך שקוע, עד שלא שמתי לב שהיא סיימה לעיין בתפריט. בניגוד אליה, האופקים הקולינריים שלי הם די צרים : אם יש המבורגר אז המבורגר, אחרת סטייק. היא, לעומת זאת, תמיד מעדיפה לבדוק, לטעום, לנסות.
המלצר מגיע ואנחנו מזמינים. כמנות ראשונות ניקח פטריות מטוגנות בבצל בשבילי, אנטיפסטי בשבילה.
"תראה לי מה כתבת." היא מבקשת אחרי שהמלצר מסתלק. אני מגיש לה את המחשב.
"זה הכל?" היא שואלת באכזבה לאחר מספר שניות.
"אם לא תפריעי לי אני אוכל לסיים."
"אתה ממש מצחיק הערב" היא אומרת ביובש. "זה מתחיל טוב דווקא. אם לשולחן שלנו הייתה מפה…"
"אמרת ששמרו לנו שולחן מבודד…" אני מתלונן.
"בסטנדרטים שלהם זה די מבודד, כנראה."
אנחנו יושבים במרפסת המסעדה, שמימין לנו קיר זכוכית, והרחוב כמעט נשפך פנימה מבעד לחלון הנמוך. השולחן משמאלי מרוחק כשמונים סנטימטרים בלבד מהשולחן שלנו, אך זוג דוברי האמריקאית שם נראים שקועים לחלוטין זה בזו. הם נראים צעירים מאתנו, ואני מחליט שהוריהם כאן בשליחות דיפלומטית.
"לא נראה לי שהם ישימו לב…" אני מחווה לכיוונם.
"המ…אם אין מפה, אולי תשתמש במפית…" היא מציעה, ניצוץ בעיניה.
אני מקבל את הרעיון, ומוציא באטיות את החולצה מן המכנסיים, מניח לבד לכסות את מפשעתי, ואחר כך פורש גם את מפית הבד הגדולה שהביא המלצר קודם.
"מה אתה עושה?" היא שואלת כאשר היא רואה את ידי נעלמת שוב מתחת לשולחן, אך האופן שבו לשונה מבזיקה לרגע על שפתיה מבהיר לי שיש לה מושג מסוים מה אני זומם. בתנועות אטיות אני משחרר את כפתורי המכנסיים, אחד אחרי השני. אני שולח מבט עצל מסביב, אך אף אחד לא שם לב. הזין חמים ומנומנם כאשר אצבעות ידי משכימות אותו ושולפות אותו מתחתוני אל האפלולית שמתחת לשולחן. שאלה מופיעה בעיניה כאשר ידי חוזרת לשולחן ואני מחייך אליה חיוך מתגרה בתגובה, מבחין בנחירי אפה מתרחבים לרגע.
עכשיו תורה להסתכל מסביב. לאחר שהיא בוחנת ביסודיות את השולחנות הקרובים אלינו, נחה דעתה והיא רוכנת קדימה, חולצת סנדל. עוד סקירה אטית של הסובבים אותנו, והיא שולחת רגל ארוכה מתחת לשולחן, מניחה אותה בין ירכי. בזהירות אני מסייע לה לחדור את שכבות הבד שהכנתי למסתור. אני מצטמרר והיא נושכת שפה כאשר עירום מחליק בחשאי על עירום. היא מתחילה להניע את כף הרגל בתנועות אטיות מבסיס האיבר עד הכיפה. החיכוך מועט, אחרי הכל הנסיבות מקשות על התמרון, אך הריגוש מעצים את התחושות, הופך כל נגיעה רפה לליטוף מחשמל.
"נו, בגלל זה אומרים שזוגות נשואים בקושי מדברים?" היא שואלת בחיוך לאחר מספר דקות.
"כן, זה כנראה זה" אני אומר, מנגב אגל זיעה ממצחי. "חבל שלקח לנו עשר שנים לעלות על זה…"
המנות הראשונות מגיעות ואנחנו מסתערים על הצלחות, רעב מקרין על רעב. את הפטריות המהבילות אני מעמיס על פרוסות לחם עגבניות וריחן, אבל היא את האנטיפסטי הריחני מעדיפה לאכול כמות שהוא, מתענגת בעליל על השילוב עם היין האדום. הצעירים האמריקאים משלמים וקמים ללכת, כך שהפרטיות שלנו קצת עלתה: השולחן הבא משמאלנו נמצא במרחק של שני מטרים לערך. אנחנו מכלים במהירות את המנות הסמליות, והרעב חוזר אל מקומו בשיפולי הבטן.
"מה את עושה?" אני שואל כאשר היא מסיטה את כסאה כך שהיא יושבת לידי, לא מולי.
"אתה נבהל?" היא שואלת בלגלוג. "מה קרה? אני רק רוצה להתחבק קצת עם בעלי…"
בדרך כלל אני לא אוהב להתמזמז בפומבי, אך עכשיו אני מתיר לה לעשות בי כרצונה : לשונה פולשת אל פי ואני נטרף בשקיקה. בעוד ידה הימנית מונחת בתמימות על כתפי, השמאלית מתגנבת, רכה וקרירה, אל הזין שחזר לנמנם לו בינתיים. תוך שניות הוא מזדקף בידה, חם, קשה ורעב. מתחת לשולחן היא מתחילה לאונן לי בתנועות אטיות וקצובות.
"נעים, הא?" אני מתאכזר אליה. "לא היית מתנגדת להרגיש אותו בפנים, נכון?"
"בן זונה." היא אומרת ואני צוחק. אני מניח שזה לא לגמרי מוסרי להתייחס אל בחירת לבי כמו אל אחת הגיבורות בסיפורים שלי, אבל זה בכל זאת כיף.
"מה היית עושה לי אם היינו לבד עכשיו?"
היא גונחת בתסכול ואני ממשיך להתעלל בה.
"היית מכניסה אותו לפה? היית רוכבת עליו?"
"אני עוד שניה קופצת עליך כאן באמצע המסעדה…" היא מאיימת.
"אולי את רוצה שנבטל את האוכל?" אני מציע כאשר הרעב בחלצי גובר על זה שבבטן.
"תירגע, בסדר? לא כל יום אנחנו חוגגים עשר שנים. קודם נאכל ואז נזדיין."
למשך כמה שניות אני ממלמל טרוניות אך האצבעות הארוכות שעדיין מלטפות אותי מתחת לשולחן מרגיעות אותי. בתנועות ארוכות היא מענגת את הזקפה העירומה שלי מהאשכים ועד הכיפה התפוחה, מדי פעם מרעידה מעט את ידה, שולחת בי ויברציות זעירות אך מטריפות כל כך שבא לי לצרוח.
"מתי כבר יביאו את האוכל? אני רעבה." היא שואלת, תרה אחרי מלצר פנוי.
"אולי תלכי לשירותים?" אני מציע.
"בשביל מה?" היא תמהה.
"איך להגיד את זה בעדינות, אני אשמח להריח את האצבעות שלך כשתחזרי…"
היא מהססת לרגע, אבל קל לי לראות שהרעיון מתחבב עליה.
"אני לא אגמור…" היא מזהירה.
"את עדיין תיהני."
היא קמה מהכיסא, מחזירה אותו למקומו המקורי מולי, וצועדת לשירותים. אני מסדר בזהירות את חלצי, מחזיר את האיבר העצבני לתוך המכנסיים, וממשיך את ההבזק שהתחלתי קודם.
המלצר מגיע עם המנות ואני מסתער על ההמבורגר שלי. את הלחמנייה אני מסיט הצידה אחר כבוד, ומתחיל לקרוע נתחים מהקציצה העסיסית באצבעותיי, מדי פעם נעצר כדי לטעום רבע עגבנייה, עלה חסה או פרוסת בצל.
האישה היפה חוזרת, מחייכת ונינוחה למראה. היא רוכנת כדי לנשק אותי, ומנצלת את ההזדמנות כדי לקרב אצבעות דביקות מעט אל אפי. אני שואף את הניחוח מלוא חזה ושנינו מגחכים כמו דבילים בזמן שהיא מתיישבת. הקציצה שלי כבר כמעט נעלמה, אבל היא רק מתחילה לתקוף את צלחת הסרטנים שלה, מפצחת ולועסת בשקדנות. עכשיו, כאשר אני כבר כמעט שבע, הרעב השני מתחיל להתגבר. בפעימות אטיות, הוא מתחיל למלא אותי כמו מָגמה גואה. כל גל גבוה רק מעט מקודמו, אך העוצמה מתגברת ללא הפסק, גורמת לי לנוע בחוסר שקט בכיסאי. למרות שאני מתאמץ לסיים את הקציצה שלי לאט ככל האפשר, כאשר אני מסיים אותה לבסוף, וכל מה שנותר לי בצלחת הם שני חצאי לחמנייה מוכתמים, הצלחת של דורית מכילה עדיין שלושת רבעי תכולתה. אני מתבונן בה מכניסה את המזלג לפיה באטיות אין קץ, צופה בכאב בטיפת רוטב ניגרת במורד סנטרה.
"טעים לך?" אני שואל, נושך אצבע בהיסח הדעת.
"אה–ה…" היא מהנהנת בחיוך. "רואים?"
אני מהנהן בחמיצות, מבטי תר את הרחוב בחוץ. מעולם לא חשבתי שתל אביב כל כך מוארת. אין ברחוב אף פינה חשוכה. שום מקום מבודד בו אוכל לסובב אותה, להפשיל את מכנסיה ו…
"על מה אתה חושב?" היא שואלת.
"על המצב הכלכלי, אלא מה?" אני יורה במרירות. הצלחת שלה כבר כמעט חצי ריקה, אני מתעודד.
"אתה עד כדי כך לחוץ, הא?"
"את מוכנה להפסיק לדבר ולהתחיל ללעוס?"
"למה, אתה רוצה שאני…אגמור מהפה אולי?" היא מעבירה את הלשון באטיות סביב השפתיים המלאות שאני כל כך אוהב לנשק. הפה שלי מתמלא ריר, והזין נזכר פתאום בלשון המיומנת שלה.
"אמרתי לך כבר שאת בת זונה, נכון?" אני מוודא, נושך שפה.
"שלוש מאות אלף פעם." היא מגחכת.
"את תרצי…קינוח?" אני שואל בחשש, מרגיש כמו אידיוט כאשר לבי מתחיל לפעום בציפייה לתשובה.
"נו, אל תהיה קרציה, בסדר? יום נישואין עשירי, רבאק. תן ליהנות."
"תגידי, זאת אשמתי שאת כזאת כוסית? אני אמרתי לך להתלבש כל כך סקסי?"
"ניסיון יפה, אבל אני דווקא כן רוצה קינוח." היא מחייכת במתיקות, אני מתחיל לדפוק את הראש בקיר בתנועות אטיות אך קצובות. אני כל כך כואב אליה, שבא לי לצרוח.
"סליחה, אנחנו רוצים לראות את תפריט הקינוחים." אני מבקש ממלצר שעובר ליד.
"עוד לא גמרתי לאכול!" היא מוחה.
"זה בסדר, רק נזמין עד שתסיימי." אני מחייך חיוך מעושה ומוגזם.
"אוף אתך." היא מתלוננת.
את הקפה היא מסיימת מהר, תודה לאל, ואת הקינוח אנחנו מבטלים אחרי שהזמנו. אני אפילו מתעקש לשלם במזומן, כי אין לי סבלנות לחכות עד שילכו להחתים את כרטיס האשראי ("מחר נוציא מזומן, בסדר?" אני מבטיח). הייתי מוכן לשטוף את כל הכלים במסעדה תמורת כמה דקות אתה באיזו קרן רחוב מבודדת, אבל כל הרחוב מואר כמו בלומפילד, כאילו כל עמוד תאורה מכוון ישירות עלינו. טוב. ניסע כבר הביתה.
אנחנו נכנסים למכונית, והיא מתעקשת להתקשר להורים שלה, כדי לוודא שהילדים עוד לא הזיקו זה לזו בצורה לא הפיכה. כמו שהמזל שלי מתנהל הערב, מהשיחה עם אימה מתברר שמרוב לחץ להספיק למסעדה, שכחנו את הצצי של הקטנה אצלנו באוטו, והיא צרחה שעה וחצי עד שנרדמה. הם מאוד אוהבים את הילדים ואת הבת שלהם, אבל הם לא יעמדו בהתקפת בכי כזאת מחר בבוקר.
"יאללה, נוסעים אליהם. אין ברירה." היא אומרת בקול רך, מלא אמפטיה. אני מסנן משהו ארסי, אך מהנהן בתסכול, צצי זה צצי, כל הורה יודע. המאזדה גולשת אל תוך איילון צפון, מחליקה בקלות בתנועה הלילית הדלילה. עייפות כבדה וסמיכה של פירוק אדרנלין מטפטפת לאיטה אל תוך מחזור הדם שלי, ואני מתחיל לחשוב שאולי פשוט נגיע הביתה ונלך לישון.
"בובון…" היא אומרת כאשר אנחנו מתקרבים למחלף המוביל לשדרות שבעה כוכבים. אני מפנה אליה מבט עייף, ולבי מתחיל שוב לפעום: ללא בושה היא חולצת שד חיוור, והפטמה הוורדרדה שלה מגחכת אלי באפלולית.
"אאוץ'." אני גונח.
היא צובטת בעדינות את הפטמה.
"אני ממש צריכה אותך."
"ברצינות?" אני שואל. היא לא עונה, רק לוקחת את ידי הימנית, ומובילה אותה אל מפשעתה, מניחה אותה על בד המכנסיים. אני מחליט לבדוק כמה היא באמת צריכה אותי, ומחליק את כף היד מתחת לתחתוניה, נזהר שלא לרסק אותנו תוך כדי הכניסה להרצליה.
"או–אה." אני אומר בהערכה. לפני האופן בו האצבע שלי מחליקה בקלות פנימה, היא ממש צריכה אותי. גניחה רכה נמלטת מפיה כאשר אני מתחיל לאונן לה תוך כדי נהיגה כמיטב יכולתי בתנוחה המגבילה, והיא נשענת לאחור, מפשקת את רגליה עד כמה שמכנסיה מתירות זאת.
אנחנו נעצרים ברמזור אדום, בנתיב הפונה שמאלה משדרות שבעה כוכבים. אני חולץ את יד ימין מבין ירכיה הרטובים, מוציא את הזין ומתחיל לאונן, גם כדי להקל אצלי את הרעב המאכל וגם כדי לרגש אותה. האפקט הוא בדיוק כפי שציפיתי : למראה תנועות האוננות שלי, היא מיד שולחת את ידה לתוך מכנסיה, מנמיכה מעט את הכיסא כאשר היא נשענת לאחור. הרמזור מתחלף, ואנחנו ממשיכים בדרכנו.
"לאן אתה נוסע?" היא שואלת כאשר היא מבחינה שאני מאותת ימינה בואכה משתלת הפיקוס. "אתה לא ממשיך ישר?"
כביש המשתלות בהרצליה אפל ושומם בשעות הלילה, במיוחד מאז שנפתח הכביש לכפר שמריהו. כמה עשרות מטרים לפני המשתלה אני מכבה אורות, ואז יורד לשוליים, נעצר מול החממות.
"אני כל כך הולך לזיין אותך." אני מודיע לה.
"איפה?" היא מסתכלת סביב.
"בואי נצא. נמצא פה איזה מקום."
"לא, נו. מה יהיה אם מישהו יבוא?"
"מי יבוא? השתגעת? יום שישי בלילה עכשיו!"
"לא נראה לי…" היא אומרת.
כדי להרגיע אותי, היא משחררת את חגורת הבטיחות, רוכנת אל חלצי ומכניסה את הזין אל פיה. אני גונח ומלטף את תלתליה. זה הזמן לווידוי : אני לא משתגע על מין אוראלי. למרות כל האגדות, לדעתי הפה לא עוטף כמו כוס רטוב, והוא הרבה יותר מגביל את התנועה ממנו. באופן אישי, אין לי הרבה סבלנות לשבת במקום בלי לזוז, ועם המוצצות סליחה. הלשון שלה מלקקת אותי מלמטה למעלה, ואני מנסה ליהנות, אך לא מצליח להוציא מראשי את תחושת הכוס הרטוב שלה סביב אצבעי מקודם. לא נוח לה, אז היא נעמדת על ברכיה על המושב, ועכשיו גם הגרון שלה מענג אותי. מכיוון שקשה לי לשבת בשקט, יד ימין שלי מתחילה ללטף את ישבנה. היא חופנת את אשכי בעדינות, לשונה מתעקלת סביב כיפת הזין שלי, בזמן שאני מתחיל לדחוף את מכנסיה מטה. המכנסיים הם מודרניים, חתוכים נמוך, ותוך מספר שניות מפציע הירח שלה באפלולית המכונית, לבן, עגול ומושלם. זהו, אני לא יכול לחכות יותר.
"תישארי ככה." אני מורה לה.
"מה..?" היא שואלת בעוד אני פותח את דלת הנהג, אבל אני לא עונה. כאשר אני פותח את הדלת שלה היא עדיין על ארבע, ישבנה זקוף ועירום, חיוור וכליל שלמות בחושך. רועד מהתרגשות, אני מכוון אליו את הזין, וחודר באבחה רטובה אחת אל הכּוּס שלה, והיא גונחת בקול רם. כל כך רציתי את זה. עכוזיה רכים וחלקים תחת ידי, ואני מתחיל לזיין אותה בתנועות עמוקות ואיטיות. בגלל התנוחה המוזרה אני לא יכול לראות אותה, אלא רק את גג המכונית, אך הדבר לא גורע מעוצמת הגירוי. אני מפשק את עכוזיה, מפעיל על פי הטבעת שלה את הלחץ העקיף שהיא כל כך אוהבת, והיא גומלת לי מיד במנת רטיבות נוספת.
מכונית מופיעה על הדרך ואני נעצר, משים עצמי כאילו אני…בודק את האנטנה. כמה אידיוטי. המכונית נעלמת ואני ממשיך. הריגוש של הסיטואציה מתחיל להטריף אותי : הנה אנחנו מזדיינים באמצע הלילה בצד הדרך. אני אוחז בעכוזיה של אשתי הכורעת על ברכיה על מושב המכונית, ומזיין אותה מאחור. התמונה כל כך מרגשת אותי שאני נאלץ לעצור כדי לא לגמור.
"למה הפסקת?" היא שואלת, מתנשפת.
אני לא עונה, רק מנסה להמשיך, אבל אני קרוב מדי לגמור, כוס אמק.
"בואי נסע. נמשיך אחר כך." אני אומר, מקיף את המכונית, ומתיישב בכיסא הנהג. היא מסתדרת בכיסאה, נחגרת, ואנחנו ממשיכים. לגיבורים שלי זה אף פעם לא קורה, קיבינימט.
"נו, איך חגיגות עשר השנים?" אני שואל.
"בינתיים, נפלאות." היא מלטפת את שיערי בחיוך, ואני שוב מזדקר.
אנחנו מגיעים אל בית הוריה, אך כל החניות מסביב לבית תפוסות.
"כנס למגרש החניה שלהם. נחסום את אבא שלי." היא מציעה.
כאשר אנחנו יוצאים מהמכונית, אני אוחז בידה. במקום ללכת אל דלת הכניסה, אני מושך לכיוון אחורי הבניין.
"לאן?" היא שואלת.
"אני עוד לא גמרתי אתך…"
"לא. לא. נו, זה הבית של ההורים שלי. ויש פה עוד בנינים מסביב…" היא נעמדת, מתבוננת בי בתוכחה.
"אל תהיי כבדה. יום שישי עכשיו. לילה. כולם ישנים."
"לא, אני…" היא מתחילה בנחישות.
"אני רוצה לזיין אותך כמו זונה. מאחורי הבניין." אני מכוון לנקודות הרגישות שלה, הדיבור המלוכלך שמסעיר אותה תמיד.
המבט בעיניה משתנה פתאום, ואני ממשיך.
"את רוצה לקבל את זה כמו זונה? רוצה חפוז בחצר האחורית?"
היא לא עונה, אך גופה נרפה בתשובה והיא מניחה לי להוביל אותה. אנחנו מגיעים אל הקיר האחורי, ואני מסובב אותה, קצת בגסות, מפנה אלי את גבה. היא מתבוננת בחשש מסביב, אך קירות הבניינים מסביב בוהים בה בחלונות חשוכים ועיוורים, והיא לא מתנגדת כשאני מפשיל את מכנסיה ותחתוניה, שוב חושף את הישבן החביב עלי. היא נשענת על הקיר, ואני חודר אל רטיבותה המשתוקקת ללא קושי, סוחט ממנה גניחה חרישית.
"ששש…" אני מתמנייק. "שלא ישמעו אותנו…"
הפעם אני כן רואה את התחת שלה תוך כדי זיון, והוא רוטט עם כל תנועה שלי. היא מתנשפת, אצבעותיה מגרדות את הטיח באקסטזה. אני מדמיין מה יקרה אם אחד השכנים ירד פתאום לזרוק את הזבל ויראה את הבת של הרביצים מופשלת מכנסיים מזדיינת מאחורי הבניין. האורגזמה שלי שוב מתקרבת. מהר מדי, לעזאזל. אם אני רוצה שהזיון הזה יהיה שווה משהו גם בשבילה, אני חייב לגמור בחוץ, כדי שאוכל "לחזור למשחק" בהקדם האפשרי.
"אני רוצה לגמור לך בפה…" אני ספק מודיע, ספק מבקש.
היא מהססת. בניגוד לסברה הרווחת אין לזרע טעם של פודינג, אבל נראה לי שהבקשה שלי מסתדרת עם פנטזיית הזונה שרצה לה בראש עכשיו. לאחר מספר שניות של שקט, אשתי מזה עשר שנים יורדת על ברכיה, ופוערת את פיה לעומתי. אני אוחז בשערות ראשה בחוזקה, משתדל שלא להכאיב, ומתחיל לאונן אל תוך פיה. התנוחה הכנועה שלה, פעורת פה, על הברכיים, מתחתי, מטריפה אותי. בתוך שניות אני מרגיש את תחילת הפורקן, וממהר לדחוף את הזין אל תוך פיה, גומר בתוכו בגלים של רעד.
"תודה, אהבה." אני אומר לה כאשר אני נרגע, ומסייע לה לקום. אני מוציא לה מהמכונית בקבוק מים מינרליים, ומטלית לחה. לאחר שאנחנו מתארגנים, היא מוציאה את הצצי מהמכונית, ואנחנו עולים.
אחרי שגמרתי אני נינוח יותר וחייכני. אני מתיישב עם אבא של דורית בסלון, ואנחנו דנים במונדיאל שהשנה מספק לנו הפתעות בשפע.
"רוצים עוגה?" שואלת אימה, ואני מהנהן.
"למה לא. אני מת על העוגות שלך, רבקה."
אנחנו נשארים אצלם עוד כחצי שעה, עד שדורית מודיעה שהיא עייפה ורוצה ללכת הביתה. מתי לבוא לקחת את הקטנים? בצהרים. אנחנו מודים להם שוב ונכנסים למכונית. בבית היא נמרחת מול הטלוויזיה, מסיימת לראות את הסרט בו צפתה אצל הוריה, ואני מפעיל את המחשב, בודק דואר, ומסתובב ברשת אנה ואנה.
"אני נכנס להתקלח." אני מודיע לה.
"שוב?" היא שואלת. "התקלחת לפני שיצאנו."
"מה שיפה אצלך, שגם אחרי עשר שנים את עדיין מופתעת ממני כל פעם מחדש. יצאתי? הזעתי? התקלחתי. ככה אני, לא יעזור. יצאתי, התקלחתי."
"טוב, אני במיטה."
לאחר המקלחת אני עושה עוד סיבוב בבית, לראות שכל הדלתות סגורות והאורות כבויים, ונכנס אל חדר השינה. היא נראית לי ישנה, לכן אני ניגש בשקט אל ארון התחתונים להוציא לי זוג. אין דבר, נמשיך מחר בבוקר.
"אתה לא תצטרך אותם. חבל." אני שומע מאחורי קול אהוב, בלתי ישן בעליל.
"חשבתי שאת ישנה."
"ישנה?" היא מסירה את השמיכה מעל ערוותה העירומה. "בוא תבדוק…"
"או–אה. מישהי צריכה זין…"
"נתחיל מלשון אולי…" היא רומזת אל בין רגליה. אני רוכן בינהן, ומתחיל לנשק את הירכיים. נשיקות קטנות, מרפרפות, מתקרבות אל הערווה ומתרחקות ממנה, הלוך וחזור. היא שולחת יד אל מפשעתה, ואני מלקק את אצבעותיה המאוננות. ביד אחת היא מענגת את עצמה, בשניה מלטפת את ראשי. זה תמיד מרגש אותה לראות את הראש שלי "שם", אני יודע.
"אצבע…" היא מבקשת. אני מחדיר אליה אצבע, לשוני מרפרפת מעל הדגדגן, והיא נרעדת. עכשיו אני מתחיל ללקק סביב סביב, אך בדגדגן עצמו לא נוגע. היא מגביהה את האגן, מקשיתה אותו מול פני, ואני ממשיך לרקד בין רגליה, נוגע לא נוגע, מזיין אותה עם האצבע כמו שהיא אוהבת.
"זה טוב…אני לא רוצה לגמור…" היא מתנשפת. אני שונא כשהיא אומרת את זה. עם כל האהבה שלי אליה, הלשון שלי תתחיל לכאוב עוד מעט.
אני מרחיק את הראש מערוותה, כאילו מנסה לסגת, והיא שולחת שתי ידיים תובעניות כדי להחזיר אותו למקומו, עוד משחק שמרגש אותה. תנועותיה הופכות להיות מהירות יותר וסדרת הגניחות המתנשפות שבוקעת מגרונה גבוהה יותר. שוב אני משים עצמי כמנסה להימלט, ושוב היא דוחפת את ראשי אל מוקד האש שבוערת בה. עכשיו אני מתמקד בדגדגן, מענג אותו ברפרוף מהיר, והיא מתחילה להתפוצץ. כמו קפיץ אדיר שנדרך במשך שעות, היא משתחררת עכשיו, באנקות גרוניות, מלוות ברעידות אגן בלתי נשלטות כמעט. אני כבר כמעט חסר תועלת בין ירכיה, אך נשאר שם עד שוך הסערה.
למספר דקות אנחנו נשארים כך. היא מסדירה את נשימתה, שכובה על גבה, אני נח על ירכה.
"בוא אלי." היא מבקשת לאחר שנרגעה.
"מיאו." אומרת קטיה, מטופפת לחדר על כפות קטיפה רכות. "מיאו."
"קטיה, עופי מפה!" אני נוהם, אך היא רק מתבוננת בי באדישות, זנבה מונף אל על.
"מיאו."
"קטיה, אם את לא עפה מכאן אני עוד שניה מכין ממך מרק חתולים!"
"רררררייייי?" שואלת קטיה בסקרנות.
אני חוטף את הכרית שלי, ומשליך אותה על הקרציה המייללת. היא פולטת עוד חצי יללה, אך כאשר הכרית נוחתת, היא כבר לא שם. דורית צוחקת.
"אתה הבאת אותה." היא מזכירה לי.
אני נוהם משהו לא ברור, וחוזר למלאכה. למרות שאני חושק בה, הזין קצת איבד גובה כאשר ישב על הספסל בדקות האחרונות. אני נותן כמה לקים בכף יד ימין, מאונן אותו בחזרה לכושר, ומניח את הראש בפתח הרטוב. עכשיו, כאשר אני פחות מוטרף ויותר רגוע, יש לי סבלנות להתעלל בה קצת. מילימטר אחרי מילימטר אני מחדיר אותו, אטי להחריד. היא מנסה למשוך אותי פנימה, אבל אני נסוג מיד.
"אה–אה–אה…" אני נוזף בה. "בקצב שלי."
היא נושפת בתסכול, אבל מפסיקה לזוז. אני ממשיך לזחול פנימה, מתענג על פניה המיוסרים מתשוקה. כל הזין קבור בה עכשיו, ואני מפסיק לנוע, מניח לה לספוג את תחושת הקשיות הממלאת. שרירי הנרתיק שלה חולבים אותי, כמו מנסים להיאחז בי כאשר אני מתחיל לסגת באטיות, אך לשווא. פיה נפער מעט בערגה בעודה חשה בריק ההולך וגדל בתוכה אבל היא לא מנסה "לגנוב". כאשר אני כבר כמעט בחוץ אני נעצר. אני אוחז בכף רגל שמאל שלה ומכניס את הבוהן אל פי. אני לא יודע האם זו התחושה של שפתותיי על האצבע או פנטזיה הומוסקסואלית חבויה בה, אך זה תמיד מרגש אותה כאשר אני מוצץ לה. שוב אני מתחיל לחדור באטיות תוך כדי יניקת הבוהן הגדולה, לשוני מסתחררת סביבה. הריגוש מחליש אותה, כך נראה לי, והיא נרפית לאחור, זרועותיה שמוטות על השמיכה, עיניה עצומות ושפתיה המלאות פעורות כדי סדק. אני ננעץ עד בסיס הזין ובתוכה ואז דוחף עם האגן, סוחט ממנה גניחה רכה. אגלי זיעה זעירים מבצבצים על מצחה, נוצצים ככוכבים, והיא מכניסה אצבע אל פיה, מוצצת אותה ונושכת חליפות.
דקות ארוכות אני מייסר אותה כך באטיות מכאיבה. כאשר אני חש שהיא בשלבי הטיפוס האחרונים אל הנירוונה, אני מניח אצבע על דגדגנה. בוהן רגלה עדיין בפי, איברי בין ירכיה וכעת גם אצבעי מתחילה לעסות את הניצן הזעיר.
"הנה זה…זה כל כך לאט…כל כך אטי…" היא גונחת.
באותו קצב אטי אני ממשיך לחדור ולסגת, פנימה והחוצה, מבחין בקצות אצבעותיה המתחילות לרעוד. כמו בובת סמרטוטים היא שוכבת על גבה כעת, איבריה שמוטים. למראה פניה היפים, שטופי הזיעה, עיניה העצומות ושפתיה הלחות, גל של אהבה מציף אותי. אני עוזב את רגלה ורוכן כדי לנשק אותה.
"מתוק שלי…" היא לוחשת. "הנה זה…הוי…הוי מתוק…הוויי…מתוווק…"
אני שוכח לפעמים כמה היא חזקה כאשר ידיה מחבקות את גבי ורגליה בולעות את שלי, כאילו מנסה להחדיר אותי ככל שתוכל. גופה נרעד כאשר היא זועקת אל התקרה, גבה נקשת, ירכיה נפשקות ונסגרות סביבי, ואז שקט. אני ממתין מספר רגעים לפני שחוסר השקט מתחיל להניע את ירכי, אבל היא עוצרת אותי.
"רגע, אל תזוז…" היא מתנשפת. "אני חייבת להירגע…"
זה די מעצבן לשכב כך בתוכה ללא יכולת לזוז, אז אני מחליט שעדיף לי כבר לנתק מגע. אני נחלץ מתוכה והיא שואפת לרגע בהפתעה. בלי להדליק את האור, אני ניגש לחדר האמבטיה ושוטף פנים. לאחר מכן אני ניגש אל המקרר, מוציא בקבוק מים מינרליים ושותה. קטיה מגיעה מאחורי, מיללת בפינוק ואני שם לה קצת אוכל בצלחת, על הרצפה.
"הכל בסדר, מתוק…?" שואלת דורית, כאשר אני חוזר אל חדר השינה.
"בודאי. למה?"
"אני יודעת…? הלכת ככה."
"לא, אמרת שאת צריכה להירגע, נתתי לך להירגע, זה הכל."
"טוב אז נרגעתי, אבל אני עדיין…לא רגועה…"
"נו, אז טוב שיש לי כאן בדיוק מה שאת צריכה," אני מתחיל את מונולוג סרט הפורנו. "זריקת ההרגעה המפורסמת שלי…"
"הוי, דוקטור…" היא אומרת כשאני מטפס בחזרה אל המיטה, נעמד בין רגליה. "אני ממש אוהבת את הזריקות שלך…"
לפי הרטיבות בין רגליה, היא ממש אוהבת, זה ברור. שתי ניעות, ואני בפנים. אני מרים את ירכיה ומעביר את ידי מאחורי ברכיה, כך שאגנה באוויר. אין תנוחה בה החדירה עמוקה כל כך. זה מענג אותה מאוד, אבל אני צריך להיזהר שלא להכאיב לה.
"תגיד לי, לאן אתה רוצה להגיע?" היא גונחת.
"עד הגרון." אני עונה. "זה מספיק עמוק לך?"
"א–הה…" היא מחייכת בסיפוק. "זה טוב…"
אני מזיין אותה בזהירות עכשיו, מנסה לעצור על הגבול שבין עמוק למכאיב. היא מניחה אצבע על פיה ומוצצת אותה בחיוך מתגרה.
"את אוהבת את זה עמוק?"
היא מהנהנת, מחייכת אלי.
"די. נמאס לי מהלאט הזה." היא מודיעה לי. "אני צריכה עכשיו חזק וטוב בבקשה."
אני מציית הפעם, מוריד את רגליה לתנוחה מיסיונרית נורמלית ומשתהה לרגע כדי לנשק אותה, ללטף את התלתלים החביבים עלי.
"חזק וטוב כמו קפה…" אני אומר, מתחיל להיכנס לקצב. ידיה מטיילות על גבי, והיא נותנת בי מבט אוהב ומיוחם, מפשקת עוד קצת את ירכיה.
"כמו קפה שחור…" אני ממשיך. "את יודעת מה? בלי קפה. סתם שחור…"
"הוי…כן…" היא כבר יודעת לאן אני חותר, וכפות ידיה חופנות את עכוזי הניחתים בין ירכיה בתנועות כבדות וקצובות.
"סתם כושי שחור…שרירי…מיוזע…" אני פורט על הפנטזיות שלה, חש בגל רטיבות מיידי מציף אותה. היא עוצמת את עיניה, מתמכרת למלים ולדימויים, והאגן הרעב שמתחתי מתחיל לרקד ביחד איתי.
"אולי לא סתם כושי…" אני ממשיך. "אולי הכושי הנחמד הזה מהפרסומת של פסק זמן…רעב…מזיע…"
"מה…מה הוא עושה לי?" היא שואלת בגניחה, נחיריה מתרחבים.
"הוא מעמיד אותך על ארבע… " אני מספר. "ואז…ואז מה…?" אני מתעניין.
אני נשען עליה בכתפי עכשיו, ושתי ידי מפשקות את עכוזיה.
"הוא…הוא מזיין אותי…" היא מתרגשת למשמע דבריה. "הוי, הוא מזיין אותי על ארבע…"
"כמו…?" האצבע החקרנית שלי מתגרה בפי הטבעת שלה שרטוב כולו ממיצי הערווה, והקמיצה מפלרטטת עם הדגדגן.
"כמו כלבה…" היא מתנשפת, מתחילה לזיין אותי מתחתי. "אני אוהבת את האצבעות שלך…"
האצבעות שלי ממשיכות לפנק אותה, האצבע חודרת לרגע אל פי הטבעת הרטוב ונסוגה, הקמיצה מלטפת את הדגדגן. האצבעות הבטלות חשות בזין שלי, קשה ולח, נכנס אליה ויוצא בתנועות קצובות, והכוס שלה חם ורטוב בידי. ביד השניה אני מפשק את עכוזה, פוער את ישבנה כמו שהיא אוהבת.
"את אוהבת שאני פותח אותך?"
"אה–הה…"
"מה אני פותח לך?" אני שואל, נותן לה הזדמנות לקצת גסויות כמו שהיא אוהבת. וגם אני.
"את התחת…" היא גונחת, ואהבה רטובה מציפה אותה מיד. "תיגע לי שם…"
בכל מה שמדובר בתחת שלה, מעולם לא הייתי זקוק לבקשה שניה. אצבעי, שגם כך ליטפה את החור הקטן, מתקרבת אליו עכשיו, מחליקה על בשר העכוז הרטוב ממיצים. אני מפשק את הישבן ביד אחת, ומניח את האצבע ישירות על פי הטבעת. דורית מתרכזת לרגע, מרפה את שרירי הסגר, ואני חודר פנימה, אל החור ההוא, האסור.
"אני כל כך…מלאה…" היא אומרת, קולה נמוך, מעובה מתשוקה. "בכל החורים…"
"לא בכל החורים" אני מזכיר לה. "כמה נחמד היה לקבל עכשיו עוד זין קשה…בפה…?"
זה בדיוק היה מה שהיא הייתה צריכה.
"הוווו…" היא מתחילה להתנשף. "כן…כן…בכל ה…בפה…בכוס…בתחת…"
"את רוצה לקבל זין בכל החורים…? את רוצה לעמוד על ארבע ו… "
"אני רוצה להתהפך." היא מודיעה לי לפתע בהחלטיות. "אני רוצה על ארבע."
אם יש משהו ששנינו אומנים בו, זו החלפת תנוחות בלי ניתוק מגע. אני מזדקף בצייתנות, מעביר את רגלה מצד שמאל לימין, וכעת היא מתחתי, גבה הצר פונה אלי. דורית מזדקפת על ברכיה ומגביהה את ישבנה בדוגי סטייל קלאסי. שנינו כבר קרובים לסוף הדרך, לכן אני פותח בסדרת דפיקות מהירה.
"הווו…זה טוווב…הוי מתוווק…תזיין אותייייי…" היא קוראת, אצבעותיה גורפות את הסדין.
עכוזיה מרקדים עכשיו בקצב הזיון ושדיה מתנודדים בפראות. אני אוחז את ישבנה בידי, מפשק אותו מעט, וממשיך לזיין בתנועות מהירות ועמוקות, ממלא אותה.
"את אוהבת לעמוד על ארבע כמו כלבה? את אוהבת שאני מזיין אותך מאחורה?"
"כןןןן…כמו כלבהההה…" גונחת דורית, ואני מרגיש את הפיצוץ מגיע אליה, מתרגש מכך בעצמי.
"מתוק שלי…מתוווווק…" היא קוראת, וברכיה מתיישרות לפתע באקסטזה, גופה נשכב על המזרון. אני נשכב עליה, חש את הרעידות בגופה, רגלי סוגרות על שלה ואני חבק אותה בחוזקה כאשר גופי מתקשח כולו. האגן שלי, כאילו בנפרד ממני, מתעוות קדימה פעם אחר פעם, יורה זרע לתוכה, ובמעומעם אני חש כמה רכים עכוזיה נגדי. אני שוכב עליה מספר רגעים ושנינו מסדירים את הנשימה.
"מתוק, רד ממני. אתה שובר לי את הגב." היא נאנקת לבסוף, ואני מתגלגל ממנה.
"יש מים חמים?" אני שואל, ספק אותה, ספק את עצמי.
"הרגע יצאת מהמקלחת!"
"אבל הזעתי, מאמי. הזעתי, התקלחתי. עשר שנים, ועוד לא למדת?"
דור היקר, כזה תענוג לקרוא אותך. והפעם הסיפור כלכך מזכיר לי אותי ואת אשתי. הרגשתי שאני קורא את עצמי.
במה בתנור מחכים עוד כמה סיפורים, לא שכחתי את שכתבת על המעבר מפחד אנאלי
של גב' נוב ירום הודה ועד חיבוב המילוי בישבן…
איך זה קרה? מתי? עם מי?!
דור זה משובח. נפלא. מגרה ועם זאת ביתי מוכר אהוב וחמים. אין על סקס עם החוקית. ונתת רעיונות.
נעים לקרא, תיאור אנושי ומעורר הזדהות, במיוחד כשהוא בגוף ראשון
אתה נהדר.
תודה על הלב בתוך כל הסקס הנהדר הזה.