===========
יענקלה בולע רוק. מיקה ספק יושבת, ספק שוכבת על כורסת הטלוויזיה שלו, לבושה בתחתונים וחזייה לבנים ועדינים. שדיה הצעירים זקורים מתחת לחזייה, פטמותיה זוג תותי יער כהים וזקורים מתחת לבד הלבן. הכתם האפלולי של ערוותה נראה בירור מתחת לתחתונים, הבטחה שרק מחכה להתממש, צ'ק ממפעל הפיס שרק מחכה שיקח אותו.
"אז מה אתה אומר, סבּוּש?” היא שואלת בחצי חיוך.
"עשינו עסק.” הוא אומר, חש במשקל יורד מעל חזהו, זקנה ונעורים קופצים עליו בעת ובעונה אחת. “עכשיו תתפשטי.”
"לא כל כך מהר, סבא.” היא מחייכת אליו. “לך להתקלח. אני אחכה לך במיטה.”
יענקלה ממהר לתת בה מבט נוקב.
"שום פוילע שטיקס, כן?”
"שום…הדבר הזה שאמרת. אתה קצת מסריח. הייתי כל היום בשדה או…איפה שאתה לא מסתובב. לך להתקלח, אני אחמם לנו את חדר השינה.”
יענקלה נותן בה עוד מבט חשדני ואז רוטן לעצמו והולך להתקלח.
שלווה מוזרה נופלת עליו. אם היא הולכת לדפוק אותו, אם יש כאן איזה תכסיס, הוא ימצא אותה ויגרום לה לשלם על זה. אם לא…איברו הזקן מתרומם בגאון והוא מלטף אותו באהבה. גם כשכל הגוף מתפרק, הזין שלו נשאר כמו חדש. הוא חופף את שיערותיו הלבנות, שוטף את הסבון מגופו, מתנגב ביסודיות ויוצא מהמקלחת, רגוע יותר מכפי שהיה ביממה האחרונה.
ליבו מזנק כאשר הוא נכנס אל חדר השינה. הילדה מחכה לו מתחת לשמיכת הפוך העבה שלו, תחתוניה וחזייתה נחים על הכיסא שליד המיטה. שיערה האדמוני של מיקה נח כמו הילה סביב ראשה על הכרית הצחורה, כתפיה הדקות עירומות ונמשים מעטרים אותן.
"הי סבא.” היא אומרת. “מוכן לעשות עסקים?”
"מוכן ומזומן.”
היא מושכת באטיות את השמיכה העבה, חושפת את רגליה הארוכות ויענקלה מבחין בשרשרת עדינה סביב קרסולה. השמיכה עולה מעלה מעלה, מגלה את שוקיה הנהדרים ואת ירכיה ואז נגלית ערוותה של מיקה, בוערת בצבע כתום. את חלקת שיערה הסמיך והמקורזל חוצות שפתי ערוותה הסוגרות על סודותיה הכמוסים של נכדתו.
"תן לי נשיקה, סבא.”
יענקלה עולה על מיטתו וכורע בין רגליה הפשוקות. גבו חורק מעט כאשר הוא רוכן אל ערוותה וריחה המשכר עולה באפו, והוא מחכך את אפו בסדק הוורדרד ואז מלקק אותו ליקוק ארוך, מתבסם מריחה האינטימי של מיקה.
יענקלה משחק בעדינות באצבעו על דגדגנה, סבלני ומדויק. מעליו, נשימתה של מיקה הולכת וכבדה והוא חש בחמימות מתגברת בין שפתיה. הוא מעביר שוב את לשונו על חריצה, לאט ומתון, בעודו מעביר את אגודלו על הדגדגן, קל כנוצה.
"הוֹ…” נפלטת אנחה רכה מפיה.
לאט ובסבלנות הוא ממשיך לטפל בה. ידו נוגעת–לא–נוגעת בכפתור המתוק, לשונו מלטפת באטיות את החריץ ההולך ומתלהט שלה. רטיבות מבצבצת בין שפתי ערוותה והוא מבין שזה לא רק רוקו. נשימותיה של מיקה הולכות וכבדות והיא הופכת קולנית יותר.
"הוֹ…אל תפסיק…סבּוּש…” היא ממלמלת. “סבּוּש…”
יענקלה לא ממהר. באותו קצב מתון הוא ממשיך ללטף את הדגדגן שלה כאשר מדי כמה רגעים, בעודו מעסה אותו בתנועה מעגלית, הוא לוחץ עליו קמעה, סוחט אנקה גרונית יותר מנכדתו. צווארו מתחיל להציק לו והוא עולה מעט למעלה, מחליף את הליקוקים של חריצה בנשיקות עדינות של ירכיה. השינוי מתקבל בברכה וידה נשלחת מטה, ללטף את שיערותיו הלבנות. בסבלנות ואורך רוח הוא מצליח להרים אותה מעלה, נשימותיה הופכות עמוקות יותר ואטיות יותר.
"הוֹ…הנה זה…הוֹ…אל תפסיק…הנה…הנה…”
מצים חלקלקים ניגרים על ירכיה של מיקה ואנקות רכות נפלטות מפיה. יענקלה יודע דבר או שניים על איך לעשות טוב לבחורה והוא ממשיך ללטף ולעסות את דגדנה באגודלו, מניח לגופה להתכוונן לקצב הלא משתנה שלו ובתוך רגעים ספורים היא מתפוצצת ברכות מעליו בסדרה של אנחות רכות ורעידות אקראיות של רגליה. מבלי שתירגע היא ממלמלת בקול:
"בוא אלי, סבא. בוא אלי עכשיו עכשיו.”
יענקלה לא מחכה. גופו כואב ועצמותיו מתפוקקות מהתנוחה הלא נוחה אבל איברו קשה כפי שלא היה כבר שנים רבות. הוא ממהר לזחול במעלה המיטה עד שהוא כורע על ברכיו בין ירכיה הפשוקות של נכדתו. מיצים כבר ניגרים מבין שפתי ערוותה והוא מרטיב את ראש איברו ברוק ואז מקרב אותו אל בין שפתיה. בתנועה זריזה הוא מחליק את ראש הזין לתוכה ואז גוהר אליה ונשכב על מרפקיו מעל גופה הצעיר.
"מוכנה, מיידלה?”
מיקה מהנהנת, עיניה מצועפות.
"רוצה את המשק שלי?” הוא שואל, חצי מחויך וחצי מריר.
צל קטן של חיוך מפציע על שפתיה היפות של מיקה והיא מהנהנת.
"מאוד.” היא מתריסה.
"יופי.” הוא אומר ומתחיל לשקוע לתוכה. “תתחילי לעבוד.”
היא חמה ורטובה, הדוקה ומרגשת ויענקלה מרגיש כאדם שחזר אל גן עדן עם כל ניעה של אגנו. עיניו נעוצות בעיניה הכחולות, הוא רוצה לראות אותה כשהוא חודר אליה. הוא רוכן אליה לנשיקה והיא פוערת את פיה לקראתו בצייתנות, מניחה לסבה להחדיר אל לשונו אל פיה הלוהט ומבלי להסס היא שולחת אליו את לשונה בהתגרות, מנשקת אותו בחזרה בהתרסה.
איברו של יענקלה קבור עכשיו לכל עומקו בחריץ הפרוותי והרטוב של נכדתו והוא מתרומם מעט ומחייך אליה חיוך זאבי: אם הנכדה שלו היא זונה בעשרים מליון שקל אז הוא נחוש ליהנות מכל אגורה. בעודו בועל אותה בתנועות עמוקות ואטיות, ידו הימנית מלטפת את עורה הבר, חולפת על פניה צלעותיה ומותניה עד שאצבעותיו המחוספסות נחות על פלח עכוזה השמאלי. הוא חופן את ישבנה, מפשק אגב כך את פי הטבעת שלה וחש בגל רטיבות חדש ממלא אותה. היא אוהבת את זה.
לאט. עמוק. יסודי. הוא לא ממהר ונראה שדווקא האטיות הזו היא זו שמטריפה את מיקה. איברו שוקע בחריץ הלוהט שלה כמו שהג'ון דיר שלו שוקע באדמת החמרה הרטובה בחורף, משמיע רעשי יניקה דומים. הוא מניח את ראשו על חזהּ, אשכיו הזקנים מלטפים את הכּוּס הצעיר שלה עם כל ניעה וידיו חופנות בחמדנות את שני פלחי עכוזה. ידה מלטפת את ראשו הנח בין שדיה והיא מגרגרת בעונג בעודו דופק אותה באופן יסודי. עמוק. לאט.
המיטה הזקנה חורקת עם כל ניעה שלו והוא יודע שעצמותיו יחרקו אחר כך באופן גרוע יותר, אך עכשיו אין כאב ואין בלות ואין זקנה, רק הצצה חטופה ליענקלה אחר, מפעם, יענקלה זריז וחזק ונמרץ. יענקלה שרק רוצה לקבור את הראש שלו בין שדיה הגדולים של זלדה במטע האבוקדו בזמן שהוא דופק אותה חזק ומהר. זלדה הייתה כלבה מרושעת אבל להזדיין אהבה. הייתה שורטת אותו בגב כשגמרה ולא היה לו אכפת. היה סוחב את הצלקות כמו צלקות קרב. בגאווה.
הוא מרים את ראשו מחזהּ ונשען על מרפקיו. שדיה הצעירים מזדקרים אל על והוא מעסה אותם בידיו הגסות. אצבעותיו ממוללות את פטמותיה בעדינות ומיקה נאנחת, הפטמות הופכות בידיו לזוג תותים וורודים. הוא רוכן אל שדה ומכניס פטמה אחת אל בין שפתיו, מוצץ אותה בעדינות ומלקק אותה כאשר היא מבצבצת אל תוך פיו ומיקה גומלת לו ב"הוֹ…” קטן ומתוק.
ה"הוֹ…”-ים שלה הולכים ומתגברים, לאט כמו הגאות אך בלי ניתנים לעצירה בדיוק כמוה. עיניה הכחולות של מיקה נעוצות בסבה בעודה שוכבת מתחתיו, פשוקה ורטובה והוא בועל אותה בתנועות עמוקות ומדודות. “סבא…” היא ממלמלת כאשר השיא שלה מתקרב והוא ממשיך בלי הפוגה, באותו קצב אחיד ומתון, מביא אותה אל הסף ואז מעבר לו, קופץ אחריה מקצה הצוק אל התהום של העונג ושניהם גומרים כמעט ביחד בסדרת אנחות והתנשפויות שקטה ועמוקה.
אחר כך יש מבוכה. הטאבו שניפצו בעליזות כזאת, זה שכביכול הם שניהם משתינים עליו, הופך לקיר גדול ושחור בחדר ויענקלה מקלל את עצמו על שלא הכין לה חדר משלה. הוא שוכב על הכרית, לא יודע בדיוק אם עליו להגיד לה משהו או לשאול אותה אם צריכה משהו אבל כעבור כמה רגעים של לבטים מגיעות אל אוזניו נחירותיה החרישיות והוא מבין שהלילה לפחות לא יצטרך לקבל את ההחלטות הללו. הוא נשאר ער עוד שעה ארוכה, חושב על המשק ועל זלדה ואבא שלה ועל רותי, אמא של מיקה, רק על מיקה לא חושב.
בבוקר, כאשר הוא מתעורר, היא על המיטה לידו וליבו מזנק ברגע אחד וצונח במשנהו. הוא מבולבל וחש פתאום זקן כאילו כפול ממניין שנותיו. הוא מתיישב על המיטה, רגליו על הרצפה וגבו אליה, נשען במרפקיו על ברכיו הזקנות, בגבו אליה. שחוח ועייף.
"אל תראה כל כך מסכן.” נשמע קולה של מיקה ויענקלה מסתובב אל נכדתו. “אתמול לא סבלת כל כך.”
יענקלה נושף ונד בראשו, לא יודע בדיוק איך לענות. איכשהו הוא מרגיש שהיא סידרה אותו. ויותר מהכל הוא שונא שמסדרים אותו.
"רוצה תה?” הוא שואל לבסוף, קולו חד.
"מה תה?! יש לך קפה כאן?”
"הפסקתי לשתות קפה לפני שנולדת.” הוא אומר ביבושת. “אני מכין לעצמי חביתה.”
"זאת הייתה הזמנה? כי אם כן, אז לא, תודה. אני ממהרת לבסיס. יש מים חמים בדוד?”
"לא.”
"כוס אמק. טוב, נצטרך לטפל בזה היום בערב כי אין מצב שאני לא מתקלחת בבוקר.”
יענקלה מדשדש בגרירת רגליים אל המטבח, מחמם מים ואז הולך לצחצח את שיניו. לאחר מכן הוא חוזר אל המטבח ומתיישב ליד שולחן האוכל הקטן עם תה ועוגיות מהמרכול. מיקה מופיעה כעבור כמה דקות, לבושה במדים.
"להתראות, סבּוּש.” היא אומרת ורוכנת לנשק אותו. יענקלה ציפה לנשיקה על המצח או על הלחי אך להפתעתו היא רוכנת לנשק אותו נשיקה צרפתית ולשונה החצופה פולשת אל פיו בעוד ריח שיערה ממלא את אפו. הנשיקה המסעירה נמשכת הרף עין ולאחריה היא מפטירה עוד "ביי" והולכת. יענקלה נשאר לשבת ומביט בדלת, ממצמץ מדי פעם.
היום עובר כאילו הזמן השתגע. הבוקר לא זז אבל הצהריים נמשך הרף עין. כמו במטרונום, מחשבותיו נודדות בין סרבנות עיקשת לוותר על המשק לבין געגוע מרוגש לירכיה הלוהטים של מיקה. זאת מלחמה, לא פחות, והוא לא רוצה להפסיד בה. הנשק של מיקה שפל ומגעיל. היא מעוררת בו סלידה עם הקלות שבה היא מפשקת את רגליה בשביל כסף. כעס ממלא אותו. הוא ישלח אותה לכל הרוחות, את הזונה הקטנה, ואז יזמין כמה נערות ליווי ויחגוג איתן עד שישכח ממנה. רגיעה מסוימת ממלאת את ליבו. יש תוכנית. הוא יכול לנצח. הוא לא חייב להפסיד את מפעל חייו.
לעת ערב נשמעת דפיקה בדלת ויענקלה ניגש לפתוח אותה. להפתעתו הוא מוצא שם את אברשה חברו.
"אהלן!” קורא אברשה. “מה שלומו?”
"השבח לאל ותודה לשואל.”
"אתה הולך להזמין אותי להיכנס או שאני צריך לדחוף אותך?” שואל אברשה. הוא מעט גבוה מיענקלה ושמן ואף כי יענקלה כנראה חזק יותר, אברשה רחוק מלהיות חלשלוש.
"בוא, היכנס, היכנס. רוצה תה?”
"בשמחה.” אומר אברשה והם נכנסים פנימה. “הבאתי קלפים, מוכן לקצת קנסטה?”
"רק שנינו?”
"נו, מה יש? אם אתה רוצה לקרוא לזיגל ושלמה אתה מוזמן, אבל אני חושב שאיפה שהם נמצאים הם כבר לא ישמעו אותך.”
"גם נכון. טוב, נו, תערבב את הקלפים.” אומר יענקלה והולך אל המטבח. כעבור כמה רגעים הוא חוזר ובידיו מגש עם שתי כוסות תה וכמה עוגיות. לאחר שהם לוגמים מעט תה הם מתחילים את המשחק.
"נו, אז מי הגברת?” שואל אברשה לאחר כמה דקות ויענקלה מבין פתאום את מטרת הביקור הלא צפוי.
"אז בשביל זה באת?”
"נו, מה? קצת סקרנות, מה רע?”
"ילדה טובה. חיילת.”
"ומה היא רוצה עם חטייאר כמוך?”
"רצתה אותך אבל היא שמעה שאתה תפוס.” אומר ענקלה ואברשה צוחק.
"אם הייתי יודע, הייתי כבר נפרד מחיה.”
"אני חושב שאת זה היית צריך לעשות לפני ארבעים שנה. עכשיו מאוחר מדי. הייתי צריך להשכיר לך את הסוס שלי שבעט בזלדה.”
"מה איתו, אולי בכל זאת תשכיר לי אותו?”
"הוא בגן עדן לסוסים עכשיו. על כס הכבוד.”
אברשה צוחק, כרסו הגדולה רוטטת.
"אז איפה החיילת?”
"אני יודע? צריכה להיות בדרך אני חושב.” אומר יענקלה ומבין שהוא לא באמת בטוח שהיא תגיע. אולי עדיף שלא תגיע בכלל, הוא חושב לעצמו.
"מתי היא מגיעה בדרך כלל?”
שוב יענקלה מוצא שאינו יודע בדיוק איך לענות על השאלה. היא בסך הכל הגיעה אליו פעמיים. פעם אחת בתשע בערב ופעם אחת אחר הצהריים. יותר טוב שלא תבוא וזהו, הוא מנסה להגיד לעצמו, אבל לא ממש משתכנע.
"הא? מתי היא מגיעה החתיכה שלך?”
"מה זה עניינך בכלל? מה אתה מקשקש בשכל? תערבב כבר, נו.”
"עירבבתי.”
"אז תן לי את הקלפים ותפסיק לקשקש בקומקום כל היום.”
אברשה מעביר ליענקלה את החבילה וזה חוצה אותה לשניים ונותן לשניהם 14 קלפים.
"יאללה, די לדבר ותתחיל לשחק.”
"די לדבר על החתיכה שלך, התכוונת.”
"אתה רוצה לעצבן אותי? אולי היא לא תבוא בכלל, עדיף ככה.”
"מה, רבתם?”
"מה זה עניינך, תגיד לי?!” מתרגז יענקלה ואברשה צוחק.
"די, נו, אל תרתח.”
הם משחקים כמה סיבובים ומגיעים כבר לשלושת אלפים נקודות ואין סימן ממיקה. יענקלה מציץ מדי כמה רגעים אל הדלת, מוצא שהוא חסר שקט. איפה היא? אולי לא תבוא בכלל. אולי עדיף ככה. מתגעגע. מבולבל.
"אני הולך להביא לי משהו חריף. רוצה קצת?”
"זה טוב לכבד שלך?”
"מה אתה, אמא שלי?” מתרגז יענקלה. “רוצה או לא?”
"כן, כן.”
יענקלה קם ממקומו ומביא לשניהם את בקבוק הבלאק לייבל ושתי כוסות. הוא מוזג לשניהם והם נוקשים כוסות.
"לחיים.”
"לחיים.”
שעה חולפת ובקבוק הוויסקי מתכלה לאטו ואין סימן לילדה. יענקלה מוצא שרגיעה עצובה ממלאת אותו.
"היא צריכה להגיע?” שואל אברשה.
"לא יודע.” מודה יענקלה.
"אתה…בטוח שהיא…”
"שהיא מה?!”
"שהיא באמת. שהיא חברה שלך? כלומר, תהיה הגיוני: מה לחיילת בת שמונה עשרה עם חטייארים כמונו?”
"אל תגיד 'כמונו', תגיד 'כמוני'. ואם אתה חייב לדעת, רק אתמול בלילה דפקתי אותה טוב טוב במיטה שלי. היא אמיתית לגמרי.” אומר יענקלה בפנים אדומות.
"אם אתה אומר…” ממלמל אברשה.
"מה זאת אומרת…”
דפיקה נשמעת בדלת.
"או, הנה היא.” אומר יענקלה וממהר לקום אל הדלת. מיקה עומדת בדלת, יפה וחיונית כתמיד, אור המנורה נשבר על תלתליה האדמוניים. ליבו של יענקלה גואה ודועך בעת ובעונה אחת.
"נו, מתי אתה משכפל לי מפתח?” היא שואלת.
"שלום גם לך. איפה היית?”
"רמי הנגד עיכב אותי על איזה דו”ח. אז מתי אתה משכפל לי מפתח?”
"בואי, תיכנסי, תגידי שלום.”
"למי?”
"לחבר שלי, אברשה.”
מיקה נכנסת אל פינת האוכל וניגשת אל אברשה.
"מיקה.” היא מושיטה לו את ידה.
"אברשה.” הוא אומר, סוקר בתדהמה את החיילת הצעירה.
"אני חייבת לעשות פיפי, תכף חוזרת.” היא אומרת ומסתלקת ויענקלה נהנה ממבטו ההמום של חברו.
"נו?” הוא שואל.
"אני רק רואה חיילת. היא יכולה להיות הנכדה שלך עד כמה שאני יודע.” אומרת אברשה בספקנות. “את זאת דפקת אתמול בלילה?”
יענקלה לא עונה.
מיקה חוזרת והוא רומז לה להתקרב אליו וכאשר היא ניגשת אליו הוא מנשק אותה על פיה. לשמחתו, מיקה משתפת פעולה ומשיבה לו נשיקה לוהטת כשהיא מלכסנת מבט אל אברשה פעור העיניים. הרווחה הממלאת אותו מאז שובה, ביחד עם הכעס על האיחור והאלכוהול בדמו הופכים אותו לקל דעת והוא מלטף בגלוי את שדיה מעל חולצת המדים. נו, נראה כמה אומץ יש לה, עם כל ההצגות שלה. עוד מעט תישבר, תגיד לו שהוא מגזים ותלך לה והוא ישתחרר מעונשה.
"מממ…” היא מגרגרת. “הי, מה זה, התחלתם את המסיבה בלעדי?” היא שואלת כאשר היא מבחינה בבקבוק הוויסקי והכוסות.
מיקה לוקחת את הבקבוק וממלאת את כוסו של יענקלה ואז לוגמת, עוצמת את עיניה היפות כאשר מי האש מחליקים במורד גרונה.
"ככה יותר טוב.” היא אומרת וחוזרת בשיא הטבעיות אל סבה העומד ומנשקת אותו על שפתיו, לשונה מחדירה ריח וויסקי אל פיו. ידיו של יענקלה מתרוממות מעצמן ונחות על ישבנה הצעיר והיא מניחה לו לחפון את פלחי עכוזה הקטנים מעל מכנסי המדים, מתנשפת בהתרגשות אל תוך פיו.
"את אוהבת את זה, הא?” הוא ממלמל באוזנה. “שיש לך קהל…”
"כן…” היא מודה. “זה כל כך קינקי כל הקטע הזה…”
הזקן ונכדתו ממשיכים להתנשק ולהתמזמז מול עיניו הנדהמות של אברשה המביט בהם במבוכה דועכת וחרמנות גואה, ויענקלה שולח יד חסרת בושה אל בין ירכיה של מיקה, מלטף את החריץ שלה באצבע זקורה מעל המדים.
"אהּהּ…” היא נאנחת באזנו. “האצבעות שלך…מה יהיה איתן?”
"טוב…” מכחכך אברשה בגרונו. “אני אלך…”
"אל תלך.” אומרת מיקה ועיניהם של יענקלה ושל אברשה נפערות. מבלי להסתובב, היא לוקחת את ידו של אברשה ומקרבת אותו אליה מאחור והוא מניח לה לגרור אותו עד שכרסו הגדולה נצמדת אל גבה, מועכת אותה אל מול סבה. גופה פונה עדיין לעבר יענקלה והיא מסובבת את ראשה ומקרבת את ראשה לעבר פניו של אברשה ואז מדהימה אותו בנשיקה צרפתית לוהטת.
"המסיבה רק מתחילה, אברשה…תישאר…”
היא חוזרת אל סבה אבל המסר כבר עבר. אברשה נצמד אל מיקה מאחור, כרסו הגדולה נחה על גבה התחתון וזקפתו נדחקת אל בין פלחי עכוזה. הוא מנשק את עורפה של הצעירה ושולח ידיים רועדות התרגשות אל חזה. באצבעות רוטטות הוא נאבק בכפתורי חולצת המדים שלה בעודה מתנשקת עם יענקלה והיא מניעה את ידיה וכתפיה, מסייעת לו לפשוט את החולצה מגופה מבלי להפסיק להתמזמז.
ליבו של אברשה פועם בקצב מטורף כאשר הוא שולח את ידיו אל תפס חזייתה. לאחר מספר ניסיונות הוא מצליח להתיר את הקרסים והחיילת האדמונית עומדת עכשיו מולו, עירומה למחצה, כתפיה המנומשות מתחננות לנשיקה והוא גוהר ומנשק אותן, ידיו חופנות בחמדנות את שדיה הצעירים.
מיקה שולחת את ידה השמאלית לאחור ומוצאת את זקפתו של אברשה במכנסיו. היא מתחילה ללטף אותו מעל הבד ביד אחת, בידה השנייה היא מבצעת את אותה הפעולה על זקפתו של סבהּ. בעוד אברשה מלטף ומפנק את שדיה, יענקלה מתיר את תפס החגורה הצבאית שלה ופותח את הרוכסן. הוא מחליק יד רעבתנית אל תוך תחתוניה של נכדתו, מוצא את הסדק שלה מגיר להט. אצבעו מחליקה לתוכה ובסיס האצבע נלחצת אל מול דגדגנה והיא נאנחת בקול באוזנו, מתפנקת על הטיפול שהיא זוכה לו משניהם. ידיים קשישות פולשות עכשיו לישבנה, מפשעתה ושדיה והיא מתמסרת אליהן, מניחה לזוג הזקנים לעשות בה ככל העולה על רוחם בעודה מאוננת להם מעל המכנסיים.
"קינקי…” היא ממלמלת חרישית, מתרפקת על סבהּ.
יענקלה מאבד את סבלנותו. הוא מניח את ידיו על כתפיה של נכדתו והודף אותה מטה. אולי הצעירים מדברים בזמן סקס אבל בדור שלו רמזו ולא קשקשו כל כך הרבה. מיקה מחייכת אליו בפתיינות וכורעת על ברכיה מתחתם, שולחת את אצבעותיה להתיר את כפתורי מכנסיו של סבהּ.
איברו של יענקלה מזנק ממכנסיו ואלו נופלים מטה אך הוא לא שם לב לכך ורק מתמקד בפיה הלוהט של נכדתו העוטף עכשיו את איברו הזקור. מיקה מצחקקת לעצמה בפה מלא זין כאשר היא מבחינה בשיערות השיבה האפורות במפשעתו של סבה. מעולם לא חשבה שגם למטה זה נהיה אפור. היא משחקת באשכיו בעודה מוצצת לו באטיות, איברו הגדול ממלא את פיה ומשחקת בלשונה מצד לצד.
משהו נוגע בפניה והיא מבחינה באיברו של אברשה המחכה לתורו. היא מוציאה את הזין של יענקלה מפיה ואז עוטפת את שפתיה הלוהטות סביב איברו של אברשה ומתחילה למצוץ באותה אטיות מתענגת, מביטה בסבה מלמטה למעלה, עיניה הכחולות מחייכות אליו בהתגרות. איברו של יענקלה רטוב מרוקה והיא אוחזת בו ביד ענוגה ומתחילה לאונן לו, לאט וחזק, כאילו חולבת פרה. הוא נאנח לנוכח התחושות המרגשות מאיברו, צופה, מהופנט, בזין של אברשה חברו הנבלע בפיה של נכדתו הצעירה ואז מגיח בחזרה, בוהק מרוק. מכנסי הצבא של הילדה מחליקים מעט ובעומדו מעליה, מבחין יענקלה בשליש העליון של פלחי עכוזה המציצים בשובבות, עגולים וחיוורים כזוג כדורי שיש לבן.
מיקה כורעת עכשיו בין שני הזקנים ומוצצת את הזרגים שלהם חליפות. מדי כמה רגעים היא מכניסה זין אחר לפיה, קשה, רעב, פועם בצפיה, ומתחילה לענג אותו בשפתיים חושניות, פה רטוב ולשון צעירה וזריזה. את הזין השני היא מעסה בתנועות עדינות אך עמוקות, אצבעותיה חולבות את האיבר בתנועות חזקות וקצובות. כעבור כמה רגעים, לפי טיימר פנימי שלה, היא מחליפה בין שניהם, מדי פעם מפנקת מי מהם במציצה עדינה של אשכיו לפני שהיא מתחילה לפנק אותו בפיה הרטוב ורוקה ניגר על סנטרה.
אבל ליענקלה אין הרבה סבלנות למציצות. מציצות זה טוב למנה הראשונה אבל בשביל המנה העיקרית הוא מעדיף לדפוק. וחוץ מזה, הוא יודע שלאברשה קשה לעמוד לאורך זמן בשל גבו; הבעת פניו של חברו הוותיק מסגירה את חלק מהכאב שמתערבב עם העונג שמסבה לו מיקה בפיה הרטוב.
״מספיק.״ הוא אומר ומוציא את איברו הבוהק מבין שפתיה של נכדתו. ״שב, הגב שלך עוד מעט נשבר. ואת, תעמדי על ארבע על השטיח.״
אברשה ממהר לציית ולהשתרע על הכורסה ומיקה מתרוממת ופושטת את מכנסי הצבא שלה ואת החוטיני הקטן. אברשה הורה לה לעמוד על ארבע אך לנכדה השובבה יש דווקא כוונות אחרות. תחת שתכרע על השטיח ותיתן לסבא'לה לדפוק אותה קצת, היא ניגשת אל אברשה ההמום ומניפה את רגלה מעל רגליו, מפשעתה מעל שלו. היא אוחזת את איברו הזקור באצבעות בוטחות ומקרבת אותו אל החריץ שבין רגליה, מפשפשת בו כמה שניות בין שפתי ערוותה, ואז מתחילה להנמיך את עצמה, מחדירה אותו לתוכה.
אברשה נאנח כאשר הכּוּס הלוהט של הילדה לופת אותו והיא מביטה בו בעיניה הכחולות בעודה משפדת את עצמה על איברו, צל של שעשוע שדוני במבטה. היא נשענת על חזהו ומתחילה לעלות מעלה ומטה בתנועות מתונות, מציה החלקלקים משמנים את התנועות. באצבעות מיומנות היא מתירה את כפתורי חולצתו ופותחת אותה וכרסו הגדולה משתרעת תחתיה כמו מזרון של מיטת מים, חזהו סבוך בשערות לבנות. בעודה מזיינת את עצמה, מיקה נשענת על חזהו של אברשה, משחקת באצבעותיה בסבך שיערותיו בהבעה המזכירה ילדה שקיבלה צעצוע חדש ומפתיע וסבהּ צופה בה מאחור, מזיינת את חברו הטוב מול עיניו.
איברו של יענקלה צנח מעט אך הוא עדיין זקור כמעט לגמרי. הוא מביט במיקה העולה ויורדת על השמוק של אברשה ותשוקתו גואה בו, מלווה בקמצוץ של עלבון: למה היא הלכה אל אברשה לפניו? למה, אברשה הולך לאבד את המשק שלו או הוא? ישבנה של מיקה הוא שני כדורים קטנים וצחורים והללו מקפצים מעלה ומטה על רגליה החטובות והארוכות והיא מטה את ראשה לאחור במחוות עונג בעודה דופקת את עצמה בתנועות אטיות על הזין של אברשה, כאילו בכלל לא שמה לב ליענקלה שהוא זה שיאבד את המשק שלו אם התוכנית שלה תצליח. היא שולחת יד לאחור ומלטפת את ירכו השמנה של אברשה, אצבעותיה עולות מעלה ומלטפות גם את ישבנה הקטן, המכוסה עכשיו אגלי זיעה.
רעיון מבזיק עכשיו במוחו של יענקלה. משהו שהוא ראה פעם בסרט כחול במילואים ולא חשב שבאמת אפשרי אבל נראה שעם הילד'לה הזאת הכל אפשרי ואם זה לא יהיה אפשרי אולי הוא יצליח למצוא את הדרך להבריח אותה מכאן ולזכות בחזרה במשק שלו. הוא אוחז באיברו ומתחיל לאונן אותו בחזרה לקשיות מלאה בעודו מתקרב אל נכדתו מאחור, מבטו נעוץ בישבנה הקטן והמיוזע.
כאילו קראה את מחשבותיו, מיקה מפנה אליו את ראשה ועיניה הכחולות נפערות בבהלה כאשר היא מבינה את כוונת סבהּ. עיניה נודדות לרגע לאיברו של יענקלה ופיה נשמט מעט כאשר היא מבחינה מחדש בגודלו אך היא אינה אומרת דבר, רק נושכת להרף עין את שפתה העליונה המלאה ואז מפנה ממנו את מבטה וחדלה מתנועה, מרכינה את ראשה בהכנעה.
יענקלה הנלהב מקרב את ראש איברו אל פי הטבעת של נכדתו הצעירה. הזין עבה וקשה והוא חש בליבו פועם בהתרגשות כאשר הוא מקרב אותו אל החור הקטן שלה, מושח את ראשו בכמות נדיבה של רוק. מיקה קופאת ומניחה לסבהּ לדחוק בכוח את ראש הזין לטוסיק שלה ואז יענקלה מניח את ידיו המחוספסות על מותניה ודוחק פנימה.
מיקה נאנקת וחיוך עקום מפציע על פניו הקמוטים של יענקלה. ידיו הזקנות אוחזות במותניה והוא מתחיל לשפד את ישבנה הקטן של נכדתו בתנועות אטיות אך חסרות רחמים. כדי להקל על החדירה הוא מטפטף עוד רוק על איברו עד שזה מחליק בקלות יחסית מפי הטבעת ההדוק של הילדה ובחזרה לתוכה.
אנקותיה של מיקה הולכות ומתרככות ובמהרה הן הופכות לאנחות והתנשפויות.
"אוֹה…סבא…” היא ממלמלת, חושפת בהיסח הדעת את סודם.
עיניו של אברשה נפקחות בפליאה ויענקלה, כועס, מפליק סטירה נדיבה על ישבנה.
"שה.” הוא מורה לה, מתענג על הכתם הארגמני שהופיע על פלח עכוזה הבהיר.
"איי..!” היא צווחת אך במהרה חוזרת להיאנח. "אוֹה…אהּהּ…”
מיקה מתרפקת על בטנו הגדולה של אברשה כאילו היה דוד אהוב, ידיה מלטפות את חזהו השעיר של הזקן שמתחתיה בעוד סבהּ מזיין אותה בתחת מאחור, אצבעותיה מחליקות בין השערות האפורות. היא נאנקת בקול כאשר סבהּ מוריד לה פליק נוסף על התחת, הכאב וההפתעה קוטעים לרגע אחד את העונג שלה, אך ברגע הבא מגבירים אותו ביתר שאת.
יענקלה צופה בסיפוק אפל בישבנה המאדים של נכדתו. הוא עוצר לרגע, כדי שתדע מה הוא עומד לעשות והיא מפנה אליו את ראשה. אם ציפה לראות פחד בעיניה הכחולות, נכונה לו אכזבה: עיניה של מיקה בוערות אליו בהתרסה כחולה. קדימה, זקן. הן אומרות. נראה אותך. הוא מפליק לה שוב, בכוח, ואנקה נפלטת מפיה אך היא דווקא מניעה את ישבנה לאחור, משפדת את עצמה על איברו העבה, דוחקת בו לא להפסיק.
זיעה מכסה את גבה של הנכדה הצעירה ופניה היפות סמוקות ממאמץ וריגוש. ישבנה העגול של מיקה בוער עכשיו בארגמן וטביעות כפות ידיו הגדולות של יענקלה נראות עליו בבירור, כמו חתימת אומן על יצירתו. אך למרות התמהיל המשכר של סיפוק וריגוש, משהו מכרסם בהנאתו של יענקלה ולפתע הוא נזכר בדורי המשוגע, בחור מהגדוד שלהם. דורי המשוגע היה בחור שקט וחסר יחוד רוב הזמן אך היה בו משהו שצץ כשהכדורים התחילו לשרוק. שילוב של נחישות והתרסה שהביא את דורי לעשות "דווקא" למצרים ו"דווקא" לכדורים ו"דווקא" למפקדים שצרחו עליו שיתכופף. ככל שהמצב היה קשה ונואש יותר, דורי היה משוגע יותר ועכשיו נדמה ליענקלה שבנכדתו יש את אותו "משהו" של דורי המשוגע. אם חשב שיוכל להפחיד אותה על ידי דרישה שתשכב עם זקן אותו לא פגשה מעולם או מין אנאלי או הפלקות בישבן הרי שנכונה לו אכזבה. הוא לא יצליח לשבור אותה. הוא יפסיד את המשק.
יענקלה צופה בנכדתו המתרוממת עכשיו אל אברשה ואז גוהרת אליו ומקרבת את פניה אל שלו. שפתיה נפגשות עם אלו של הזקן והם מתנשקים בלהט, ואברשה מניח את ידיו על חזהּ, חופן את תפוחי שדיה הצעירים בכפותיו. גבה של מיקה מבהיק בזיעה וזו ניגרת במורד הגב אל ישבנה, ניגרת מצדי גווה אל שדיה. האוויר מתמלא בהתנשפויות ואנחות נרגשות, חריקת קפיצי הספה והקולות של גוף מחליק מול גוף, איבר חודר ויוצא מחור צר ולוהט.
ואז זה מגיע. כמו שיטפון מדברי, יענקלה חש בשיא שלו מתקרב פתאום ונלחם לעצור בו. מיקה מפנה את ראשה לאחור, עיניה הכחולות עצומות למחצה באקסטזה והוא מנחש שגם היא קרובה לפיצוץ. הוא שולח את ידו אל תלתליה הכתומים ואוחז בהם בכוח, שלא תסיר ממנו את מבטה כשהוא גומר. מבטו נעוץ בעיניה כאשר הוא מתחיל לגמור, חש בכיווצים הנעימים והמוכרים השולחים את זרעו הלוהט עמוק אל תוככי הטוסיק הצעיר שלה. אנחה רכה וארוכה נפלטת מפיה ורעד קל מטלטל את גווה ויענקלה מבין שנכדתו גומרת גם היא, אשכיו ממשיכים לפמפם שפיך אל תוך מעיה. אצבעותיה מתעקלות ואוחזות ביער שיערות חזהו האפורות. רגעים ארוכים הם מתנשפים ונאנחים והאורגזמות שוטפות אותם כמו כפיסי עץ אל חוף המציאות, שם הם מתחילים להתפכח.
גופו מוחה במאה מקומות שונים, יענקלה שולף את איברו העבה מישבנה הסמוק של נכדתו, צופה בסיפוק בשפיך הניגר מהחור הקטן. הוא כושל אל הכורסה הסמוכה וקורס עליה, מוחה את הזיעה ממצחו בשרוול חולצתו.
מיקה קמה בקלילות מאברשה המובס, שפיך ניגר מחוריה, זולג במורד ירכיה.
“אני הולכת להתקלח.” היא מפטירה, שולחת נשיקה באוויר לסבהּ.
יענקלה ואברשה שרועים איש על כורסתו, מתנשפים בכבדות, איבריהם מידלדלים במהירות.
"סבא?” שואל אברשה.
"לך הביתה, אברשה.” אומר יענקלה בעייפות. “חיה מחכה לך.”
===============================================
סוף
וואו
אתה תותח אמיתי.
אתה פשוט אמן.
כתוב היטב, ולגמרי נהניתי לקרוא.
מצד שני, זקן אחד מהאגדות אני קונה, אבל זקן שני עם כושר מיני של בן 30? זה כבר שבר אותי לגמרי.
הולי שיט
מצויןןן,
הנחליאלים עושים לך את זה?
אבנר
אז רק בנים קוראים את זה?
וואוו דור אתה מושלם
רגע, אז לא יהיה המשך? 🙁
אחלה סיפור, מה עם המשך ? נראה מתבקש שהזקנים ימשיכו לחגוג ומיקה צמודה למטרתה לקבל את המשק מבצעת כל גחמה של סבה. בהמשך אשתו של החבר מפתיעה אותם ורואה את בעלה מזיין את הצעירה והיא מתחרמנת. ההמשך תלוי ברעיונותיו הרבים של דור…
הייתי מוותר על אשתו של החבר, חיה שמה,
תשאיר את הרעיונות לדור, תודה
איפה חלק ג'? מה עם סוף הסיפור?
מה קורה עם ההמשך?
זה מצחיק עם האישה של החבר.ובאמת כאילו הסיפור ללא סוף
דור זה כל כך כתוב יפה ודורש כל כך המשך עלילות הסבא ונכדה