זיקוקים פלוס פיצוצים

כשמיכאל הגיע עם אבא שלו למושב לפני שלוש שנים, הרגשתי כאילו זכיתי בלוטו כי סוף סוף היה לי עם מי להסתובב אחרי בית ספר. במושבים קטנים אין יותר מדי מה לעשות אחרי בית ספר, ואם אין לך חבר'ה בגיל שלך יותר טוב שתדע להעסיק את עצמך. העיר הגדולה הכי קרובה זה קצרין, שלושת רבעי שעה נסיעה, וגם ככה אין שם מי יודע מה לעשות, ועוד לבד. ההורים של מיכאל התגרשו לפני שהוא הגיע, למרות שלפני זה הם היו דוסים. אבא שלי עזב את הבית כשהייתי ממש קטנה אבל הסתדרתי יפה מאוד גם בלעדיו.
כשיש בן ובת מאותו גיל במושב קטן כולם ישר חושבים שהם זוג, אבל אנחנו לא היינו, אלא רק חברים, ידידים יעני. תמיד הסתובבנו ביחד. פעמיים בשבוע היינו נוסעים לפעולות בתנועה, ובשאר הזמן היינו מסתובבים, רואים טלוויזיה, נוסעים על אופניים בסביבה ומקשקשים. אני הייתי מספרת לו קטעים ורכילויות על אנשים מהמושב והוא היה מספר לי על החיים שלהם כשהיו דתיים, לפני שבאו. הוא היה מספר לי על ערבי שישי שלהם ועל הלימודים בישיבה, אבל הכי אהבתי שהוא היה מספר איך אבא שלו היה מעניש אותם. כל פעם שהוא היה מספר לי איך אבא שלו היה מפליק להם על התחת הייתי מרגישה איך הלב שלי מתחיל לדפוק והפה שלי מתייבש. אם אחד האחים היה מרביץ לאח אחר, הוא היה קושר את הילד הסורר והאחרים היו עושים לו "דברים". הוא לא זכר בדיוק איזה "דברים", אבל כל פעם שהוא היה מספר לי על זה הייתי חולמת בלילה שקושרים אותי ועושים לי "דברים" בכל הגוף. פעם ביקשתי ממיכאל שידגים לי איך אבא שלו היה קושר אותו או מפליק לו, אבל הוא הסתכל עלי כאילו אני משוגעת ולא הסכים.

היינו עושים כל מיני דברים מוזרים ביחד, אבל הכי השתוללנו בימי הולדת. אז כל אחד היה יכול לבקש מהשני מתנה, והשני היה חייב לתת לו אותה. כסף הרי לא היה לנו, אז להמציא דברים משוגעים היה הכיף של היומולדת. ליום הולדת שש עשרה שלי, הוא צבע את הטרקטור של אברמוב בסגול, וביום ההולדת שלו אני בניתי פלטה עם מסמרים ופינצ'רתי את ההסעה לבית ספר האזורי. אז ביום ההולדת שמונה עשרה שלי החלטתי לבקש ממנו שיסדר לי לצאת עם אבא שלו כשהם יוצאים לצוד את "הצולע".
הצולע היה איזה חזיר בר מאנייק שחי כאן בסביבה. הרבה שנים הוא הסתובב כאן ושיגע את כולם : קורע גדרות, הורס יבולים ולולים, טורף אפרוחים לפעמים וגם הורג כלבים. הוא ידע מתי באים לצוד אותו והיה בורח להם כל הלילה, ואם היו מביאים כלבים, לפעמים גם היה גומר להם איזה כלב. לאבא של מיכאל היה מסטיף ענק שהוא אהב. לילה אחד הוא יצא עם כמה חברה לצוד את הצולע, והכלב מצא אותו לפני כולם, אבל הצולע הסתער עליו, קרע לו את הצורה, וברח. אבא של מיכאל היה צריך להרדים את הכלב ומאז הוא ננעל עליו.

לילה או שניים בשבוע מיכאל היה יוצא עם אבא שלו לחפש את הצולע. מיכאל לא השתגע על זה, אבל לאבא שלו זה היה חשוב. לפעמים היו רואים אותו והבנזונה היה צוחק עליהם ובורח, לפעמים היו צדים חזירים אחרים ולפעמים סתם לא היה קורה כלום כל הלילה. כשהם רק התחילו, ביקשתי מאבא של מיכאל לצאת אתו כשהוא הולך לצוד את הצולע, כי זה נראה לי מעניין, אבל הוא תמיד אמר שזה לא לבחורות, והיה צוחק כשהייתי אומרת לו שאני דווקא בחורה מיוחדת. אחרי שהוא אמר לי "לא" כמה פעמים די ירדתי מזה. מיכאל קצת התפלא שביקשתי ממנו את זה, אבל בגלל שהוא הלך להתגייס ואני עוד לא, כי הייתי בשנת שירות בתנועה, נראה לי שהוא קצת שמח שמישהו יהיה עם אבא שלו.

האמת? כשביקשתי את זה גם אני לא ידעתי למה. הוא שאל אותי מה אני רוצה ליום הולדת, ופתאום זה ברח לי מהפה, והרגשתי שאני מסמיקה בין הרגליים. הוא שאל אותי למה, וסתם מלמלתי משהו דפוק. מן הסתם הוא הרגיש שיש דברים שעדיף לא לחטט בהם והוא לא הציק לי. מאז השיחה ההיא הרגשתי ממש מטומטמת. בקושי ישנתי או אכלתי, ורק חשבתי על אבנר. שלוש שנים הוא היה אבא של מיכאל ופתאום, פוף, אבנר.

אבנר הוא אחד כזה שאנשים פשוט עושים מה שהוא אומר. תמיד הוא מדבר בקול נמוך כזה, בלי לצעוק וכולם מקשיבים. הייתה פעם הקפצה במושב בגלל התרעה על מחבלים וראיתי איך שכולם צועקים ולחוצים ובכלל לא מקשיבים לרבש"צ. ברגע שהוא הגיע, כולם נרגעו. טיק טק הוא ארגן את כולם לצוותים והשתלט על העסק. אני לא יודעת למה הוא נכנס לי פתאום לראש, אבל כשזה התחיל, זה לא עזב אותי. היה לי אבנר באצבעות כשהייתי במקלחת ואבנר בכרית בין הרגליים בלילה. בתולה לא הייתי אז. הייתי כבר עם איזה מדריך בטיול "מים אל ים" בתנועה, אבל זה לא נחשב. זה היה טיק טק, בקושי הבנתי מה קורה וזה נגמר, לא זיקוקים ולא פיצוצים. עם אבנר, ידעתי, זה יהיה אחרת. זיקוקים פלוס פיצוצים.

דווקא הייתי קוּלית לגמרי כשהגעתי בערב שיצאנו לצוד. דפקתי איחור אלגנטי, והייתי רגועה לגמרי. עזרתי לו להעמיס את הג'יפ ולכוון את הזרקור. הקטע זה שכל הזמן שהעמסנו לא הפסקתי לקלל. לא ממש עשיתי את זה בכוונה, ככה אני, מקללת כשאני עובדת. אבנר הסתכל עלי מוזר בהתחלה, אבל לא אמר כלום. גמרנו להעמיס ונסענו לכיוון המעיין ששם הצולע. בדרך יכול להיות שאמרתי משהו על "הצולע המזוין הזה" או משהו ואבנר ככה מלמל שפעם, אם הייתי ילדה שלו אז…

הרגשתי את הלב מתחיל לדפוק לי חזק ושאלתי אותו אם הוא היה מפליק לי בטוסיק. הוא אמר שזה היה פעם, אבל בכל זאת כדאי שאני אזהר. אצלי העניינים כבר התחילו להתחמם, אז שאלתי אותו אם גם לאשתו הוא היה מפליק. לפעמים, הוא אמר. כשהיא הייתה ממרה את פיו. הוא סיפר לי שהם חזרו אז בתשובה והלכו אחרי רב מאוד כריזמטי שדגל בענישה גופנית. הוא דרש שהם יענישו את הנשים והילדים שסררו ענישה גופנית, ושיספרו לו על זה. היום הוא מבין שלשמוע על זה עשה לרב 'דברים'. ישר שאלתי אותו אם להעניש את אשתו עשה גם לו "דברים".

זה כבר די חירפן אותו והוא שאל אותי מה קרה לי ושינה את נושא השיחה. מה אני רוצה ליום ההולדת, עד חצי המלכות? חצי המלכות כללה ערכת ראצ'ט ובוקסות כשהייתי בת שש עשרה ודיסק של גארבג' כשהייתי בת שבע עשרה. עד חצי המלכות? שאלתי. לא שום דבר שיכניס אותו לכלא. הגענו למעיין. הוא יצא מהרכב עם הפנס גששים הגדול שלו והרובה לחפש עקבות, ואני נשארתי ברכב מרגיעה את עצמי בקונצ'רטו קצר לפנס ומפשעת ג'ינס.

החזירים אוהבים להתפלש בבוץ בתחילת הערב, הוא הסביר לי כשחזר. ככה הם מתקררים ויש להם כוח לצאת לעבודה. איפה היינו? מה כללה חצי המלכות השנה? "אני רוצה שתספר לי מה היית עושה לאשתך כשהיא הייתה 'סוררת'". שקט. אני בטוחה? כן מהיר עם הראש. כאשר היא הייתה ממרה את פיו הוא היה מרים כמה אצבעות באוויר, נגיד שלוש, אחת על כל פליק שהיא תקבל, וככה כל הערב היא הייתה יודעת שהיא תקבל שלושה פליקים אחרי שהילדים ילכו לישון. אחרי שהאחרון נכנס למיטה היא הייתה מכינה לו שרפרף בחדר השינה, ומחכה ליד השרפרף על הברכיים. הוא מתיישב על השרפרף, והיא הייתה נשכבת לו על הברכיים ומפשילה את החצאית למעלה. הוא היה מלטף לה את הישבן בתנועות מעגליות, ואז מרים את היד, משאיר אותה שניה או שתיים באוויר, כדי שהיא תדע מה הולך לקרות, ואז מפליק לה בכוח. שוב מלטף בעדינות, יד באוויר ועוד פליק חזק, עד שהישבן הלבן שלה קיבל את תביעת כף היד שלו.

ראיתי תנועה פתאום ליד המעין והוא סימן לי להפעיל את הזרקור. חזיר! התלהבתי, אבל זה לא הצולע. הוא לא רוצה לצוד אותו בכל זאת? לא, באנו בשביל הצולע. וקשירות? חזרתי לנושא השיחה הקודם. "מדבר הרבה הבן שלי, הא?" זה היה עונש של הילדים, אבל לפעמים הוא גם היה קושר אותה טוב טוב ומפליק לה. ואחרי שהוא היה מפליק לה וקושר אותה, הם היו מזדיינים? הוא יותר מופתע מהמילה מאשר מהשאלה, אני חושבת, ולרגע היד שלו מסדרת משהו במכנסיים. כן, הוא אמר בסוף וראיתי שחיוך גדול נמרח לו ככה על הפנים, למרות שפתאום היא לו נורא דחוף להסתכל החוצה.

פתאום שמעתי איזה חרחור בחוץ ואבנר הזדקף. הוא סימן לי להיות בשקט ולהכין את הזרקור, ובעצמו הרים את הרובה וכיוון אותו. "עכשיו" הוא לחש לי, ואני כיוונתי אל הגוש השחור שזז ליד המעין ולחצתי על הכפתור של הזרקור. בבת אחת הופיעה קרן אור לבנה כמעט כמו שמש והאירה על החזיר, ואבנר ירה. בחיים לא שמעתי ירייה כל כך מקרוב, ומרוב הפתעה ובהלה הזרקור קפץ לי מהידיים. הוא צעק עלי לכוון את הזרקור, הניע את הרכב וירה שוב בחושך. עד שהשתלטתי על הזרקור הצולע נעלם. אבנר נסע אחרי העקבות שלו עד הסבך והלך גם ברגל, אבל לא נכנס פנימה.

הרגשתי קטנה ועלובה כשהוא חזר לג'יפ אבל הוא היה קול לגמרי, ורק אמר שזה לא נורא ושזו לא הפעם הראשונה שהצולע בורח לו. הוא הסתכל לי בעיניים, אמר לי בשקט שלמרות שלא עשיתי את זה בכוונה, הרסתי את הצייד, וביקש ממני להוריד את השרפרף שבארגז, מאחורי הקבינה. לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, אבל יצאתי מהרכב, עליתי לארגז ובין הציוד שלו מצאתי שרפרף עץ ישן. הורדתי את השרפרף, והנחתי אותו על האדמה ואבנר יצא מהרכב.

הוא החזיק את יד ימין שלו מאוגרפת ופנה אלי. איחרתי, הוא זקף את האצבע. קיללתי, הוא זקף גם את האמה. לא התכוונתי להרוס את הצייד, אבל זה בכל זאת באשמתי. קמיצה.

הוא עמד מולי, זוקר שלוש אצבעות מאשימות. האצבעות והשרפרף התחברו לי פתאום והלב התחיל לדפוק. עמדתי שם, כמה שניות, מחכה למילה ממנו, עד שהבנתי פתאום מה אני צריכה לעשות. ניגשתי ליד השרפרף וכרעתי על הברכיים שרעדו לי. הוא חייך לרגע חיוך קטן ועשה לי "כן" עם הראש, והרגשתי נעים פתאום, כאילו מצאתי משהו שחיפשתי כל החיים. אבנר התיישב על השרפרף וטפח על הברכיים. התרוממתי, כולי רועדת מהתרגשות, ונשכבתי על הירכיים שלו. "מכנסיים" הוא אמר בשקט. נראה לי שלקח לי שעה לריב עם הכפתורים, אבל בסוף הצלחתי ונשארתי עם התחתונים. "יופי" הוא אמר לי וליטף לי את הראש, והרגשתי שהיד שלו כאלו מחשמלת אותי ושולחת לי צמרמורות בכל הגוף.

"תחתונים." הוא אמר, והרגשתי שאני מתחילה להזיע. זה היה הרגע שדברים נקבעים בו, דברים חשובים. הוא ראה שאני מהססת אבל לא נלחץ ולא לחץ, רק חיכה בסבלנות. אני לא יודעת כמה זמן היססתי ככה, אבל בסוף הידיים שלי ירדו למטה כמעט מעצמן והורידו את התחתונים למטה, והרגשתי פתאום את האוויר על התחת והפיפי שלי. הוא שם יד חמה כזאת ומחוספסת על התחת שלי, והתחיל להזיז אותה בתנועות מעגליות. יד של איש מבוגר שיודע מה הוא עושה, לא של איזה ילד חרמן. ככה הוא ללטף אותי, והרגשתי את הדגדוג של הנוזלים שמתחילים לזחול ממני למטה לאט, חמימים ונעימים. בלעתי רוק כשהוא הרים פתאום את היד כי ידעתי מה הולך לקרות. הוא חיכה רק כמה שניות, ואז הוריד לי פליק חזק על התחת. צעקתי מכאב והפתעה, אבל הוא רק אמר לי ששש… וליטף לי את הראש ומיד התמכרתי ליד שלו ונרגעתי. התחת שלי שרף קצת, אבל נרגע מרגע לרגע, במיוחד שהרוח ליטפה אותו בעדינות.

הוא חזר ללטף לי את התחת באותן תנועות מעגליות. הפעם זה היה קצת יותר מפחיד, כי ידעתי מה הולך לקרות, אבל הפחד הפך את זה למרגש יותר. כשהוא הרים את היד נשכתי את השפתיים, וקצת פצעתי אותן כשהפליק נחת. שוב הוא ליטף לי את הראש והרגיע אותי, והצריבה הפכה מהר לחמימות נעימה שנזלה בין הרגליים. הרוח הקרירה והצריבה השורפת רקדו לי על התחת והתחילו להטריף אותי. בלי לחשוב שלחתי יד בין הרגליים, אבל הוא תפס לי אותה. "רק מה שאני אומר לך שאני מרשה, בסדר?" עשיתי כן עם הראש.
שוב הוא שם לי יד על התחת. היד שלו ליטפה בעדינות, והוא ידע בדיוק איפה לגעת ואיפה כואב מדי. הפעם האצבעות שלו ירדו בכל סיבוב קצת יותר למטה, מתקרבות למעין הקטן שנבע לי שם. כאשר הוא כמעט הגיע, הוא הרים את היד ורציתי לצרוח מתסכול, אבל צרחתי מכאב כשהיא נחתה, ונדמה היה לי שזה היה יותר חזק משני הפעמים הקודמות. הפעם בנוסף ליד שלו שליטפה לי את הראש, הוא הניח את היד השניה על החלק העליון של הירך שלי, קרוב מדי ורחוק מדי מאיפה שבערתי עכשיו.
"סיימנו את העונש שלך. את רוצה הביתה?" הוא שאל בקול קצת דאגני. מהיום שהכרתי אותו, זאת הייתה השאלה הכי מטומטמת ששמעתי אותו שואל. הייתי עם הגבר שעליו חלמתי מהיום שנולדתי בערך, והוא עשה לי את הדברים הכי מטריפים מתת לשמיים מלאים כוכבים והוא שואל אם אני רוצה הביתה? עשיתי סימן חזק של "לא" עם הראש, והתחלתי להגיד לו שאני רוצה ש…אבל הוא מיד אמר לי ששש… וסתמתי.
הוא הקים אותי, אמר לי לפשוט את המכנסיים והתחתונים והלך לארגז של הג'יפ. כשהוא חזר לבשתי רק חולצה ואת האול סטאר שלי. כשראיתי שבידיים שלו היו מלא רתמות סינתטיות שקושרים אתן עצים גזומים לג'יפ, הרגשתי חולשה בכל הגוף, ושוב התחלתי לנבוע. הוא הוביל אותי לקבינה, פתח את הדלת והשכיב אותי על הבטן על המושב של הנהג. הרגשתי אותו כורע מאחורי, ואחרי רגע הקרסוליים שלי היו קשורים. הוא המשיך לקשור אותי, בתנועות מהירות ובטוחות ואחרי כמה דקות הייתי כבולה גם בברכיים ובירכיים, חזק אבל לא מכאיב. בשילוב מהמם של כוח ועדינות הוא העביר לי הידיים אחורה וקשר לי גם את הידיים והמרפקים.
תחושת נעימות מרגשת התפשטה בי. מעולם לא חשתי כל כך בטוחה וחסרת אונים, מוגנת וחלשה. עקודה וחשופה כך, עטופה בלילה בלב השטח הפתוח. מה שירצה אבנר לעשות לי זה מה שיהיה, הייתי נתונה לגמרי לחסדיו, אך הוא לא מיהר. שמעתי אותו מדליק סיגריה מאחורי ומתרחק, מניח לי לספוג את החוסר אונים, לריגוש לחלחל. הרעב התחיל לפעום לי בין הרגליים, חם ורעב, וכל מה שרציתי היה להרגיש שם משהו. רציתי לקרוא לו, לבקש ממנו שיבוא אלי כבר, אבל חשבתי שהוא יכעס אם אדבר אתו וגם קצת התביישתי. כל כך רציתי אותו, שהתחלתי לספור בלב כדי להתאפק לא לצעוק.
אז הוא הגיע. שמעתי רק צעד או שניים לפני שהיד שלו נחה לי על הטוסיק. ברח לי "תודה" קטן מהפה אבל הוא רק עשה לי ששש…ושם את הזין שלו בכניסה שלי. אולי הוא רצה לתת לי זמן להתרגל, אני לא יודעת, אבל הוא חיכה ככה כמה שניות בלי לזוז ואני, בשביל להתאפק לא לצרוח מרוב שרציתי אותו בתוכי, נשכתי לעצמי את השפה עד שהרגשתי דם. צמרמורת התחילה לרוץ לי על הגב כשהוא התחיל בסוף לחדור בתנועות קטנות. בשלווה, כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם הוא זיין אותי כל פעם קצת יותר עמוק, כובש אותי סנטימטר אחרי סנטימטר. כשהוא מילא אותי עד הסוף הוא שוב נעצר, חיכה קצת, ואז המשיך.
סובבתי את הראש עד כמה שיכולתי. ראיתי את הצללית של הראש שלו מול העננים הכסופים, ואת פנים שלו, מוארים באור כתום של הסיגריה שעדיין הייתה תקועה לו בפה. ככה הוא זיין אותי מאחור, באיזי, עם הסיגריה, כאילו אני כלום, חפץ שמשתמשים בו. באותו זמן הייתי חפץ, הבנתי. כפותה בתנוחה נוחה לו, אבנר השתמש בי כחור, כחפץ שמטרתו היחידה להסב לו עונג.
הידיים שלו נחו על התחת שלי, והן אחזו בי בזמן שהוא דפק אותי. כל הגוף שלי הזדעזע עם כל דפיקה, והתחלתי לשמוע את עצמי גונחת משהו, כמעט בלי שליטה. אבנר עצר ושוב אמר לי ששש…שתקתי והוא המשיך לזיין אותי, מחזיק לי התחת בידיים הגדולות שלו. שוב סובבתי את הראש כדי לראות אותו. הוא אפילו לא הסתכל עלי, הבנתי. פשוט זיין את החור הזה מתחתיו, כאילו הוא לא יודע שאני שם בכלל, כאילו אני כלום. התחלתי לבעוט באדמה כשהזרמים הופיעו לי בכפות הרגליים בברכיים ובמרפקים, ואיבדתי שליטה על הפה. הוא הבין מיד שאני הולכת לגמור, ויצא ממני, ואני צרחתי מתסכול. הוא שאל אותי אם אני רוצה לגמור, ועשיתי כן חזק עם הראש. הוא שם את האצבע שלו על הדגדגן שלי. התחננתי שיזיין אותי כמו קודם, אבל הוא רק אמר "לא הלילה." בקול המטריף שלו.
הבנתי שאין טעם להתחנן, והתחלתי לחכך את הפיפי הרעב שלי באצבעות המחוספסות שלו. דמיינתי את הזין שלו בתוכי, איך הוא עמד מעלי באדישות עם הסיגריה וזיין אותי בלי להסתכל עלי. "לא הלילה" הוא אמר.
יהיו עוד לילות, הבנתי.
זיקוקים פלוס פיצוצים.