נתי מחנה את הג'יפ שלו מתחת לבנין ומדומם את המנוע. הוא מתרגש קצת, אולי אפילו חושש, אבל למרות הכל מצב רוחו מרומם. בפעם הארבע עשרה הוא מוציא מכיסו את ההמחאה שהבנק החזיר אתמול. לפקודת: נתנאל בנימיני. סכום: אלפיים וארבע מאות שקלים חדשים בלבד. בעל החשבון: ענבל בן שלום. על ההמחאה מופיעה חותמת אדומה אשר מישהו אחר יחשוב שכתוב עליה “שיק שסורב" אבל נתי רואה שכתוב שם משהו בסגנון: “שובר לזיון שוכרת”.
בלב הולם ורגליים קלות הוא מטפס במדרגות. הבניין ישן, בן ארבע קומות. שתיים שייכות לו ושתיים לאחיו, אלי. לדעתו הם בעלי בית סבירים: לא משקיעים יותר מדי בנכס, כי שוכרים יש בשפע, אבל גם משתדלים לא להשתגע עם המחירים ומקפידים להזמין שרברב ברגע שלמישהו מתקלקל הדוד. אולי בגלל שאבא שלהם תמיד היה פדנט בקשר למקלחות, גם אם חזרו מטיול משפחתי באחת בלילה.
נתי נעצר מול דלת מספר שלוש ומלקק את השפתיים, מסדיר את נשימתו. מבפנים נשמעת טלוויזיה פועלת והוא שומע את ענבל קוראת בקול, כנראה לבנה הקטן. הוא מסדיר את נשימתו, אוזר אומץ ואז דופק בדלת שלוש דפיקות חזקות.
קולה של ענבל נקטע אך הדלת לא נפתחת. נתי נוקש שוב, חזק יותר. צל מופיע בעינית והוא יודע שהיא מציצה עליו עכשיו.
הדלת נפתחת וענבל עומדת בפתח. "הי.” היא אומרת בעצבנות, לא ממש מזמינה אותו להיכנס.
ענבל לובשת טרנינג וחולצת טי וקווי המתאר של חזהּ מתחת לחולצה מבהירים לו שכנראה אינה לובשת חזייה, עובדה מפתיעה לנוכח גודלם של שדיה. עיניה של ענבל גדולות ושחורות ועורה שזוף תמידית בגון הזית והיא הייתה יכולה להיות יפיפייה אלמלא היו שיניה העליונות בולטות מעט.
"הצ'ק חזר.” הוא אומר בפשטות.
"כן…אני מצטערת, פשוט…עוד לא הסתדרתי עם עבודה…”
"ענבל, זה לא מעניין אותי, רק רציתי לעדכן אותך ואני ממשיך מכאן לעורך דין שלי שיפנה להוצאה לפועל.”
"לא, אנחנו דיברנו על זה…”
"לא, אנחנו לא דיברנו על זה.” מתלהט נתי, הכעס משכך את התרגשותו. אין דבר שהוא שונא יותר מאשר שקרים של שוכרים. “בחודש הקודם את איחרת ובסוף נתת חצי מהסכום ואמרת שהחודש תשלימי.”
"…אמרתי שאני ימצא עבודה ומה אנ'יעשה שלא מצאתי?”
"אמא, מי זה?” שואל ילד מבפנים. נתי יודע שקוראים לו אושר ושהוא בן שמונה.
"נתי.”
"החבר שלך?”
"אה…כן.” היא אומרת במבוכה.
"אז למה אתם רבים?”
"אנחנו לא רבים רק…מדברים…”
"ואני ממילא הולך, לעורך דין.” משקר נתי ומתחיל להתרחק.
"לא, אל תלך!” מבקשת ענבל. “בוא, תיכנס, נדבר בפנים.”
ליבו של נתי מזנק בהתרגשות.
"אני לא בטוח שיש על מה לדבר, אלא אם יש לך את הכסף בפנים.” הוא אומר אבל נכנס בכל זאת. אושר מביט בו לרגע, מוצא שהוא עוד מבוגר לא מעניין וחוזר לבהות ברובוטים מצוירים מכסחים את הצורה אחד לשני בטלוויזיה. ענבל סוגרת אחריו את הדלת ומסתובבת כאשר היא שומעת אותו נועל אותה. עיניה נפערות בהפתעה ואז הבנה מסוימת מפציעה בהן וזוויות פיה מתקמטות לרגע.
"בוא נדבר במטבח.” היא אומרת בשקט ונתי מהנהן. ישבנה שופע אך מוצק ועסיסי מתחת לטרנינג הלבן וההדוק אשר המלים HOT ASS רקומות עליו מאחור באדום לוהט, בסגנון מכנסי הקפוארה.
המטבח קטן ומוסתר ברובו מהסלון, למעט הקצה של שולחן האוכל מהסדרה שנתי ואלי קנו באיקאה לפני שמונה שנים. נתי מתיישב על כיסא.
"רוצה לשתות?” שואלת ענבל.
"מים בבקשה.”
ענבל מהנהנת, לוקחת שתי כוסות ומסתובבת למלא אותן במים מהברז ונתי שוב בוהה ב HOT ASS שלה, איברו מתקשה במכנסיים. אם קודם חשש מ"הפעם הראשונה", חששותיו הולכים ומתפוגגים. הוא הולך להציע לה עסקה, טייק איט אור ליב איט.
"הנה.” היא מגישה לו את הכוס ומתאמצת לחייך.
"תודה.”
ענבל מתיישבת, שותה ואז מתחילה:
"אז 'תה מבין? הייתי בשלוש ראיונות בשבועיים האחרונים אבל מאוד קשה עכשיו ואני צריכה לצאת מוקדם בשביל אושר, אז מה אנ'יעשה? אין מצב שאני חוזרת להורים עם אושר! ויקשתי ממך שתתאזר בסבלנות כמו שאומרים אז בָקשה עוד קצת, בסדר? למה תאמין לי שאין לי ת'כסף עכשיו. מחר אם ירצה השם יש לי עוד ראיון ו…”
"די.” אומר נתי וקם.
"לא, נו, בבקשה! תשב!”
נתי מתיישב, גאה בעצמו על האלתור.
"נמאס לי לי מכל הבלגן שלך, ענבל.”
"מה?”
"שה. לא מעניינים אותי הסיפורים. באמת שלא. אני מבין שקשה לך עכשיו. קשה במשק. את רוצה עוד חודש של שקט ממני?”
היא מהנהנת בזהירות.
נתי רומז לה באצבעו להתקרב.
"מה 'תה רוצה?”
"בואי הנה.”
"למה, מה 'תה רוצה?”
"שתבואי הנה או שאני אלך.”
היא נאנחת.
"תשמע, נתי, אני נשבעת לך ביקר לי ש…”
"בואי. הנה.”
ענבל קמה מכסאה ורגלי הכיסא משמיעות קול גרירה צורם. היא מתקרבת אל נתי ונעמדת לצדו.
נתי מסובב את כסאו כך שהוא פונה אליה ואומר:
"שבי עלי.”
"מה?”
"מה ששמעת. שבי עלי או שאני הולך.”
"אבל אושר…”
"תהיי בשקט, הוא לא ישמע כלום. תעשי עניינים, אני אלך ואז הדבר הבא שהוא ישמע זה דפיקות בדלת ואז גם יבואו סבלים ואנשי הוצאה לפועל מלווים בשוטר.”
ענבל מתיישבת עליו ונתי טובע לרגע בריח הגוף שלה והשמפו של שיערותיה השחורות אבל אלו הם כאין וכאפס לעומת ניחוח שכרון הכוח.
"תני לי נשיקה.” הוא דורש והיא מקרבת את פניה אל פניו. נתי אוחז בעורפה ומצמיד את פיו אל פיה ולשונו פולשת אל בין שפתיה, טועמת בהן סיגריות וגרעינים שחורים. מעודד מכניעתה, ידו של חופנת את שדה הגדול מעל החולצה ומועכת אותו קצת. באיזשהו מקום הוא מחכה לצעקה, אולי אפילו לסטירה, אבל הוא המום לגלות שהיא פשוט לא עושה כלום.
הוא עושה לה דברים. והיא לא רוצה. והיא לא מתנגדת. הלב שלו דופק כמו פטיש אוויר, זה הדבר הכי מרגש שקרה לו בחיים.
"תראי לי את השדיים שלך.” הוא אומר בקול שקט וצרוד תשוקה.
"די…”
"תראי לי אותם!” הוא אומר בקול מתגבר והיא מזדעזעת, מביטה אינסטינקטיבית לכיוון הסלון, למרות שאין קשר עין בין שולחן האוכל אל הסלון.
"שששקט!” היא רושפת בלחש.
"אז תראי לי אותם כבר!”
ענבל נושכת את שפתה התחתונה ומסבה מבטה ממנו. היא אוחזת בחולצתה ומרימה אותה מעלה באטיות, חושפת זוג שדיים גדולים ומוצקים במפתיע. שדיה של ענבל שזופים כמו שאר גופה למעט אזורים קטנים סביב עטרותיה הכהות ודמותה הדמיונית של ענבל הלבושה בביקיני קטנטן מחרמנת את נתי לא פחות מהעירום מולו. הוא נוטל שד כבד אחד ומקרב את העטרה אל פיו, מוצץ את הפטמה.
"אני אוהב את השדיים האלה…” הוא ממלמל ולוקח את השד השני, מתענג על כובדו לפני שמכניס גם אותו אל פיו.
נתי משחק עם שדיה עוד מספר רגעים ואז מרים את פניו אליה וכופה עליה נשיקה נוספת, פולש באגרסיביות אל פיה. ידיו מחליקות במורד גבה ונעצרות על ישבנה העסיסי. HOT ASS, מבהיקות המלים במוחו, באדום לוהט. בעודו חומס את פיה, אצבעותיו חופנות ומעסות את ישבנה, מחליקות מעלה ומטה על פלחי העכוז ואף פנימה, על מפשעתה. היא נאנקת בעליבות כאשר אצבעותיו מוצאות את מפשעתה וגופה מתקשח מעט אבל לנתי לא אכפת. מרוגש ואטום למצוקתה, הוא ממשיך לשחק במפשעתה מעל בד הטרנינג, עד שלפתע אצבעותיו חשות בחור קטן בבד, מן הסתם פרימה של חלקי המכנס באריג הזול. מבלי לחשוב מחדיר נתי אצבע לחור ומושך בכוח. לאחר מאמץ קצר הוא שומע קול קריעה וחש בבד נקרע ובחור מתרחב.
אצבעותיו של נתי נכנסות אל החור הקרוע, מוצאות שם זוג תחתונים. רעב וחסר מעצורים, נתי מסיט בגסות את בד התחתונים עד שהוא חש, שיכור ניצחון, בערוותה השעירה.
"די…בָקשה…” לוחשת ענבל.
"איזה 'די', מטומטמת.” רושף נתי, טיפת רוק ניתזת מזוית פיו. “אני הולך לזיין אותך כאן ועכשיו.”
"לא!” היא לוחשת, עיניה נפערות באימה.
"קומי שנייה.” הוא מורה והיא מתרוממת מעליו. נתי מתיר בקדחתנות את חגורת מכנסיו, פותח את הרוכסן ומשחרר זין זקור ורעב. הוא יורק על ידו ומושח את הזין ברוק עד שזה בוהק ורטוב.
"שבי עלי.” הוא אומר, עיניו מדורות שחורות, מבטו שורף את עיניה.
"לא…אושר בסלון…בבקשה…”
"תשבי עלי…” שפתיו מתעקלות פנימה, קולו מתגבר באיום.
"די…בבקשה…”
"אושר, בוא שניה…” קורא נתי לילד בקול רם.
"מה!” שואל הילד מהסלון בחוסר סבלנות.
עיניה של ענבל נפערות בבהלה והיא ממהרת לקרוא בקול:
"לא משנה, אושר. הוא אמר בצחוק. תישאר בסלון, נשמה.”
"טוב.” מגיע קולו של הילד אשר ממילא לא רצה לקום מהספה.
"בן זונה.” מסננת ענבל לעבר נתי ואז מתחילה להתיישב עליו באטיות.
נתי אוחז באיברו הזקור ומכוון אותו אל עבר החור במכנסיה. רעד עובר בגוו כאשר פרוות ערוותה נוגעת בראש הזין והוא שולח יד כדי לפשק את שפתיה ולהקל על החדירה. פיה מתעוות בעלבון כאשר ראש הזין הרטוב מפשפש בחריץ שבין שפתיה אך היא ממשיכה לרדת ולא נרתעת עד שראש הזין נח בתוך החריץ הלוהט שלה. מבלי תלונות נוספות, היא מתחילה לעלות ולרדת כדי להקל על החדירה. הזין רטוב וחלקלק מרוק והוא חודר אליה בקלות יחסית, עד שכעבור כמה רגעים אגנה נח על ירכיו והיא משופדת לחלוטין על איברו.
"את חמה אש…” מסנן נתי בהתרגשות, אוחז בעורפה וכופה עליה נשיקה נוספת, לשונו פולשת לפיה. כעבור כמה שניות הוא קוטע את הנשיקה ומביט בה, להט בעיניו.
"תזייני אותי…” הוא לוחש באוזנה ומלקק את תנוך האוזן. “תזייני אותי טוב…”
ענבל נושכת את שפתיה ומתחילה לנוע מעלה ומטה, משפדת את עצמה על איברו. הכיסא חורק בשקט כאשר היא מזיינת את עצמה על איברו הזקור של נתי, וזה נשען לאחור ונאחז בכיסא, מתענג על החלקלקות של הכוס שלה, על רעשי המשגל הסודי, על הסקס האסור ויותר מכל, על שכרון הכוח המפכה בעורקיו. פניה השזופות מתעוות עכשיו מעלבון והשפלה ואגלי מנצנצים על מצחה, אך בעיני נתי היא רק יפה יותר ככה, כאשר היא נאלצת להזדיין איתו מחוסר ברירה.
"אמא, בא לי מיץ!” תובע אושר מהסלון וענבל קופאת, עיניה נפערות.
"אני חייבת להביא לו, שלא יבוא לפה!” היא לוחשת בבהילות.
נתי חושב לרגע. הוא אמנם מסוחרר מרוב חרמנות אבל הוא לא מחוק לגמרי.
"בסדר.” הוא אומר. “אבל תזדרזי.”
ענבל ממהרת לקום ממנו ונתי חושב שזה מצחיק שהיא לא צריכה להתלבש. היא לוקחת כוס מהארון, ממלאת אותה במים מהכיור ואז הולכת אל הסלון ונתי נשאר עם הזין ביד והוא קשה ורטוב, ליבו הולם במהירות מטורפת.
בעודו יושב כך במטבח, הוא חושב על זה שהוא לא האמין שזה יהיה ככה. חשב שהיא תעיף אותו מכל המדרגות ותאיים בתביעה נגדית. חשב שברגע האחרון ייבהל או ירחם עליה ורק יאיים עליה או משהו. אבל לא. הכל הולך לפי התכנית ההזויה שלו, התכנית שלא הייתה אמורה להצליח, לא באמת. הוא הגיע אליה עם רעיון פסיכי אבל עכשיו התחת שלה שייך לו.
התחת שלה, מכות בו המלים.
יא אללה, התחת שלה.
כאשר היא חוזרת אל המטבח עיניה מושפלות והיא נמנעת מליצור איתו קשר עין. יש דממה מביכה לרגע, בה היא יודעת מה הולך לקרות אבל מחכה שהוא יצווה זאת עליה.
"יש לך חמאה במקרר?”
"מרגרינה.” היא עונה, הפתעה בעיניה. “למה?”
"תביאי לי.”
ענבל ניגשת אל המקרר, מוציאה משם חבילת מרגרינה ארוזה בנייר ומגישה אותה לנתי. נתי דוחף שתי אצבעות לתוך החבילה, לוקח מהמרגרינה ומושח בנדיבות את איברו, מתענג על המגע השמנוני.
"בשביל מה זה?” שואלת ענבל בחשדנות.
"בשביל שלא יכאב לך כשאני יזיין אותך בתחת.”
"תשכח מזה!” רושפת ענבל, עיניה מדורות.
"יש לך את הכסף?!” הוא מרים את קולו באיום. הוא כמעט צועק עכשיו.
"לא, אבל אמרתי לך…, עוד לא הסתדרתי עם עבודה…ותהיה בשקט, בבקשה!”
"אז תפסיקי לבלבל את המוח ותסתובבי.”
"בָקשה לא…" מתחננת ענבל. "אף פעם לא…”
"קיבלת שם?”
"כן.”
הזין של נתי מתקשה כל כך שהוא מרגיש כאילו היה יכול לחורר את שולחן האוכל לו היה מזדקר מתחתיו.
"אף אחד עוד לא חדר לתחת העסיסי והמתוק הזה שלך? שאני חם עליו מהרגע שבאת לראות את הדירה?”
"לא.” היא אומרת בשקט ובולעת רוק, נאבקת בדמעות.
"אז תסתובבי ובואי לשבת עלי לפני שאני מזיין אותך בסלון על הספה ליד הילד שלך.”
ענבל מסתובבת והוא שומע אותה מושכת באפה ואז מנגבת בשרוול. ישבנה העסיסי מרחף עכשיו כמה סנטימטרים מול פניו, והאותיות HOT ASS לוהטות על הבד המחבק את עכוזה בחמדנות. קולות קריעת בד ממלאים את המטבח לרגע כאשר נתי מרחיב את החור במכנסי הטרנינג בעוד כמה סנטימטרים, עד שפי הטבעת שלה אינו מכוסה יותר על ידי המכנסיים. חמום מוח מחרמנות, הוא גם קורע ממנה את התחתונים בסדרת תנועות ברוטליות ואז משליך על השולחן את פיסות הבד הקרועות.
"תפתחי ת'תחת.” הוא מורה לה ומלקק את שפתיו.
ידיה של ענבל נשלחות אחורה ואצבעותיה מפשקות את פלחי העכוז השחומים שלה, חושפות את החריץ שבינהם ואת פי הטבעת. חיוך עקום מעוות את פניו של נתי כאשר הוא מוביל את איברו השמנוני לעבר החור הקטן והמבוהל שלה.
"תרדי.” הוא מצווה עליה.
"לא!” היא מפנה אליו את ראשה, עיניה פעורות לרווחה. “בָקשה, אני אף פעם לא…”
"תרדי כבר!” הוא כמעט צועק, שפתיו צרות, שיניו נחשפות ברעב זאבי.
ענבל מפנה את ראשה ממנו, מתנשפת לרגע ואז מעבירה את רגליה משני צדדי רגליו ומנמיכה את אגנה. פי הטבעת שלה מתכווץ אינסטינקטיבית כאשר ראש הזין נוגע בו אך היא ממשיכה לדחוף למטה באומץ ונתי צופה, מהופנט, בזין החלקלק מבקיע כאיל ניגוח את השער האחורי שלה. היא נאנקת חרישית בעוד איברו פותח אותה יותר ויותר עד שהוא מצליח להבקיע את דרכו פנימה וראש הזין מחליק אל תוך התחת שלה.
"אני בתחת שלך…” ממלמל נתי, ספק לענבל, ספק לעצמו. הוא מסתכל על הפלא: זין, זין, זין והופ! התחת המושלם של ענבל והזין שלו תקוע באמצעו.
"תתחילי לזוז.” הוא מצווה.
בזהירות ובחשש היא מתחילה לנוע מעלה ומטה, משפדת את עצמה על איברו. נתי מניח את ידיו על מותניה ודוחף למטה והיא מבינה את המסר ויורדת גם היא, עד שאיברו קבור לחלוטין בישבנה.
"הכל בתחת שלך…” הוא מסנן.
נתי שולח את ידיו לפנים והן מחליקות מתחת לחולצתה וחופנות את שדיה הגדולים. הוא משחק איתם, מעסה אותם, צובט את הפטמות, אומד את משקלם.
"קדימה, מה נעצרת?” הוא רושף וענבל נאחזת בשולחן ובגב הכיסא ומתחילה לנוע מעלה ומטה, משפדת את ישבנה על איברו. נתי כמעט מתפוצץ מעודף ריגוש, מוחו ממאן לקלוט את המסרים שמעבירים לו חושיו. ענבל. זין בתחת. שדיים גדולים ביד שלך.
"בא לי במבה.” קולו של אושר מגיע מחוץ למטבח.
ממש ממש מחוץ למטבח.
נתי ממהר לסלק את ידיו מחולצתה של ענבל בדיוק ברגע שהילד נכנס אל המטבח.
"מה 'תם עושים?” הוא שואל בחשדנות.
"מה?” שואלת ענבל.
"מה 'תם עושים? למה 'ת יושבת עליו?”
"לא הבנתי.” ממלמלת ענבל, המומה בעליל.
"למה 'ת יושבת עליו, נו.” מתרגז אושר.
"כי נתפס לה הגב ואני עושה לה מסאז'.” שומע נתי את הקשקוש נפלט מפיו והוא ממהר להניח את ידיו על כתפיה.
"מה זה משאז, זה זה עם הידיים ככה? שעושים?” שואל אושר ומדגים באוויר.
"כן, דבש.” אומרת ענבל, קולה עדיין מתוח.
"אז את מסכימה לי?” שואל אושר.
"מסכימה למה?”
"אוף, נו, אמרתי לך כבר!" מתעצבן הילד. "לבמבה, את מסכימה לי?”
"אה…כן…כן…זה בארון…”
"בא לי שאת תורידי לי.”
"אני לא יכולה עכשיו.”
"נתפס לה הגב.” מזכיר נתי.
"אבל אני לא מגיע!” הוא מיילל.
"אז תעלה על כיסא.”
"אווווף.” הוא מתלונן.
הילד גורר כיסא בקול חריקה מחריש אוזניים ומקרב אותו אל השיש הנמצא מולם. הוא מטפס בזהירות על הכיסא ופותח את הארון, ולנתי צץ רעיון מופרע.
"תמשיכי לזוז.” הוא מסנן בשקט.
"אין מצב.” היא ממלמלת מבלי להפנות אליו את ראשה.
"אושר…” אומר נתי.
"מה?” הילד נעצר, מפנה מבטו אליהם.
"כלום, הוא אמר בצחוק.” ממהרת ענבל לענות. אושר מושך בכתפו וחוזר לחטט בארון וענבל מתחילה לנוע באטיות מעלה ומטה, עוקבת בדריכות אחר בנה.
נתי עוקב גם הוא אחר הילד וכאשר הוא חש שיש לו כמה שניות של בטחון, הוא שולח את ידיו לפנים וחופן את שדיה הגדולים של ענבל מעל החולצה. השדיים הכבדים, ישבנה הלוהט והסיטואציה הסוריאליסטית כולה כמעט שדוחקים אותו אל השיא אבל הוא מחזיק מעמד. בינתיים. משהו בו דוחק בו להגיד: “הי, ילד, אני מזיין את אמא שלך בתחת!” אבל הוא מתגבר על הדחף, חש בלחץ באשכיו הולך ומתגבר עד הפיצוץ המתקרב. הכיסא חורק חרישית תחת תנועותיה של ענבל אך הילד לא מבחין בכך, הוא מרוכז מדי בירידה זהירה מהשיש בעודו אוחז בשללו.
כאשר אושר יורד לרצפה, הוא מנסה לפתוח את השקית אך נכשל בכך.
"תפתחי לי.” הוא מושיט לאמו את השקית.
ענבל לוקחת מבנה את השקית, נאבקת בה כמה שניות באצבעות רועדות, ואז מחזירה לו. ריח הבמבה מגיע לאפו של נתי והוא אומר לענבל:
"תני לי קצת.”
אושר מכרכם את פניו אך ענבל שולה מספר פתיתי במבה ומגישה אותם לנתי מאחוריה. היא יפה כל כך, מיוזעת, חרדה כל כך ומנוצלת עד שנתי חש בגל של ריגוש מכה בו. נתי פוער את פיו והיא נאלצת להגיש את הבמבה אל פיו והוא מתחיל לגמור בעודו לועס את החטיף המלוח.
"מממ…טעים…” הוא ממלמל בעודו מתחיל לגמור וזו מביטה בו לרגע בזוועה, עיניה נפערות כאשר מבינה שהוא גומר לה בתחת פחות מחצי מטר מבנה.
נתי מתאמץ לשמור על מראית עין של שלווה בזמן שגופו רועד ואשכיו מתכווצים, פולטים נתז אחר נתז של שפיך הישר אל תוך מעיה של ענבל. ענבל חשה במבטו המשתומם של בנה וממהרת לחייך אליו בעוד נתי ממלא את ישבנה במטחי זרע לוהט, כמו ריבה המוזרקת לסופגניה. הילד חש שאם ישתהה יאבד עוד מהבמבה שלו, לכן הוא נסוג אל הסלון, משאיר את אימו עם החבר שלה שעושה לה משאז. גלי האורגזמה האחרונים עוד מרעידים את גופו של נתי והוא מנצל את הסתלקותו של הילד כדי להחליק שוב את ידיו אל מתחת לחולצתה של אמו, נשען עליה וחומס את דדיה בעודו פולט את שאריות מטענו לתוכה.
"זה היה כיף.” אומר נתי לבסוף.
"עכשיו תעוף מכאן.” אומרת ענבל ומתרוממת ממנו, שפיך ניגר במורד פלחי ישבנה.
נתי מצחקק, מנגב את איברו במפית ואז מכניס אותו למכנסיים.
"אני אגיד לך מה.” הוא אומר. “על השכר דירה של החודש אני אוותר לך ו…נראה מה יהיה בחודש הבא. אם לא יהיה לך את הכסף, אני מוכן לפיצוי דומה. מה את אומרת?”
"אני אומרת שתעוף מכאן.” אומרת ענבל ברסיסי גאווה מנותצת, קולה עבה מדמעות עצורות.
"אני עף, מתוקה, אבל נתראה בחודש הבא.”
חבל שאתה מכניס את הילד לסיפור היית יכול לעשות את זה יותר ברוטלי או בחדר אחר וזה היה משיג את אותה תוצאה מעולה
תודה!
אהבתי חבל"ז
לעניות דעתי. אם הוא חומס את ישבנה בחדר סגור. תוך שהיא נאלצת לענות לבנה מבעד לדלת. היה יותר טוב.
בעצם אולי זה רק בגלל שאני חולה על דוגי סטייל
דור נוב לא מבין שעיקר כוחו בכתיבת סיפורים שמתארים מין בכפייה, מין אלים וכדומה.
לכן הוא גם מושך קוראים שמצפים לתיאורים מפורטים וגרפיים מאוד של סקס אלים ושל סקס בכפייה.
בסיפור הזה הוא בהחלט השתפר, אבל בתקופה האחרונה הוא ממש חלש.
דור נוב לא "מנסה לכתוב מין אלים בכפייה ולא מצליח לו", כמו שאתה מציג את זה. הוא כותב את מה שיש בראש. לפעמים זה אלים יותר ולפעמים פחות. וזה תמיד טוב ומעניין.
ההעדפה של קוראים מסויימים היא בהחלט לא רף האיכות לכתיבה שלו. היא רק העדפה.
דור, החלק של החור במכנס עשה את כל הקטע. פשוט מצויין.
קטע מעולה.
אהבתי מאוד במיוחד את החור במכנס .
דור תמשיך לכתוב סיפורים יפים ומעניינים
אהבי מאוד ,במיוחד את החור במכנס .
דור תמשיך לכתוב סיפורים מענינים
צריח המשח לסיפור עבר יותר מחודש אולי "ההוצאה לפועל" מגיעים
לדעתי, הסיפור מעולה, אבל הילד מיותר לחלוטין, ואפילו מחליש את הסיטואציה כולה.
טוב טוב כתוב מעולה להיפך הלחץ והפחד עושים את הזיון יותר כפי כמה וכמה מונים מעל מציצה בנהיגה אין אין עילך כותב מעולה אני כל הזמן חרמן
Your best story