אני יושב בסלון וצופה במחשב בפרק של האוס. יש לי פרויקט להגיש אבל ממש אין לי כוח להתחיל עם זה עכשיו אז אמרתי לעצמי שאני אצפה רק ברבע שעה מפרק אחד וזהו. מאז עברו שלושה פרקים.
"מה אתה רואה?” שואל אותי אורי, השותף שלי לדירה.
"צופה.” אני מתקן אותו אינסטינקטיבית.
"מה?!”
"צופה. אני צופה בפרק של האוס.”
"אה, לא משו. תראה נמלטים, זאת סדרה.”
"לא בדיוק הטעם שלי.”
"ווטאבר, אח'שלו. אני זז.” הוא אומר.
"להתראות.”
הדלת נטרקת ואני נשאר לבד בבית, ממשיך לא ללמוד. ארבעים וחמש דקות אחר כך מופיע איתות על המסך של שיחה נכנסת. אמא שלי. כל כך לא בא לי ללמוד שאפילו לדבר איתה עדיף לי.
אני מפעיל את תוכנת הוידאו צ'ט ודמותה של אמא שלי ממלאת את החלון.
"אהלן אמא.” אני אומר למצלמה.
כאשר מדברים עם מישהו בוובקאם הדחף שלך זה להסתכל על המסך אבל אז בתמונה אצל השני זה נראה מוזר, כאילו אתה מדבר עם בנאדם אבל לא מסתכל עליו, לכן שמתי לי כעיקרון להסתכל רק על המצלמה. בהתחלה זה היה לי קשה אבל עכשיו זה הרבה יותר קל לי ורק לעתים רחוקות אני מסתכל במסך. לאמא זה הרבה יותר קשה, כמו רוב הדברים שקשורים במחשב.
"שלום שימי'לה, מה שלומך?”
"בסדר. איך את?”
"בסדר גמור.”
"את יוצאת?”
"למה?”
"את לבושה יפה.”
אמא מסמיקה.
"כן…זותומרת לא…סתם מישהו מהחוג לאומנות…לא משנה. תגיד לי, מתי אתה מגיע?"
"למה?”
"אתה צריך סיבה לבוא לבקר את אמא שלך?”
"לא, אבל יש לי לימודים, את יודעת.”
"המדפים ההם שהבטחת לתלות. זה היה בראש השנה, עכשיו כבר שמחת תורה.”
"מצטער, אמא. אני אבוא בשבת, בסדר?”
ראש פרוותי ולבן מציץ בסקרנות במצלמה. זוהי ססקיה, כלבת ההאסקי הסיבירי שלי שאמא שלי שומרת עליה עד שתהיה לי דירה שאוכל להכניס אליה כלב.
"הי ססקיה, מה שלומך מתוקה?”
ססקיה זוקפת את אוזנה בסקרנות אבל אני בספק אם היא מסוגלת לראות את דמותי על המסך.
"את שומרת עליה טוב?”
צלצול בדלת נשמע ואמא נדרכת.
"טוב, אני צריכה לזוז.” היא אומרת בחדות. “להת'.”
"ביי.” אני אומר.
בתנועה חפוזה היא מסירה את האוזניות מראשה ועושה משהו עם העכבר. כנראה שהיא חושבת שסגרה את החלון אבל היא לא והמצלמה ממשיכה לצלם לתוך הסלון שלה ואת המסך ממלאים פריטי ריהוט שמוכרים לי עשרים שנה בערך: ספה גדולה, שולחן קפה, פסלי שיש, המון תמונות שהיא אוספת כבר כמה עשורים. אני צריך ללמד אותה שוב מה ההבדל בין למזער חלון לבין לסגור אותו.
באנחה מבואסת אני פותח את הפרויקט שהגיע הזמן שאני אתחיל לעבוד עליו ובזמן שהוא נפתח אני גורר רגליים אל המטבח להביא לעצמי משהו לשתות. חלאס עם השטויות, אני באמת צריך להתחיל ללמוד כבר.
כאשר אני חוזר הפרויקט כבר נפתח ואני מתחיל לאתר את הנקודה בה עצרתי אך לפתע אני שומע קולות מהרמקולים, דיבורים. לרגע אני מבולבל אבל אז אני מבין שהקולות מגיעים מהשידור של אמא ובשעמום מסוים מגדיל את המסך. להפתעתי אני רואה את אורי, השותף שלי לדירה, יושב על הספה בסלון של אמא שלי. הוא שעון לאחור, ידיו חובקות באדנות את גב הספה. מה הוא עושה כאן? אוקיי, אני יודע שהוא פגש את אמא שלי פעם או פעמיים כשהיא התעקשה לברר איפה אני חי אבל…מה הוא עושה אצלה עכשיו?
אני שומע את קולה מגיע מאי שם והוא עונה לה:
"לא צריך, זה בסדר. רק תזיזי את התחת שלך לכאן.”
סליחה? 'תזיזי את התחת שלך לכאן?'
אני שומע נקישות עקבים ואמא נכנסת לפריים. אני רואה עכשיו איך היא לבושה ומבין שהיא באמת השקיעה: היא לובשת חולצה וחצאית תואמת בצבע קרם אשר מגיעה עד מעט מתחת לברכיה, חושפת את שוקיה. החצאית מחמיאה לגופה החטוב מבלי להיות זולה או המונית: בשביל אמא שלי אלגנטיות היא ערך עליון. את השמלה אני לא מכיר אבל אני מזהה את עגילי היהלום ואת שרשרת הפנינים אותן היא שומרת לאירועים מיוחדים.
הלב שלי דופק במהירות. אורי בדירה של אמא שלי. 'רק תזיזי את התחת שלך לכאן'. היא לבושה ככה. כל כך הרבה דברים לא בסדר בתמונה הזאת שאני לא יכול לעשות כלום רק להסתכל במסך בעיניים קרועות.
אורי טופח על המקום לידו ואמא מתיישבת, צמוד אליו.
"אז הבאתי כמה ספרים יפים מאביגדור…” היא מתחילה אבל אורי לא נותן לה לדבר יותר מדי. לזוועתי הוא גוהר עליה ומנשק אותה, מטביע את דבריה. הנשיקה נמשכת כמה שניות ונדמה לי שהיא מנסה להדוף אותו. מתנועות גופו ברור לי שהוא מאוד אגרסיבי וכוחני.
הנשיקה נקטעת לאחר ואורי מתרווח על הספה שוב, עוצם את עיניו בגרגור פנימי עמוק. אני מצפה לאיזו סטירה הגונה מאמא שלי או לפחות לצעקות אך היא מתרווחת גם, מתנשפת עמוקות, ואני מבחין שהיא משחה שפתון לפני הביקור ושכעת הוא מרוח סביב פיה, משווה לה מראה זול כמו שמעולם לא ראיתי אותה.
"אורי, די. לא בשביל זה הזמנתי אותך…” היא מתנשפת, חזהּ הקטן עולה ויורד במהירות. החולצה שלה דקה ובהירה ואני מבחין בפטמותיה הזקורות מתחת לבד הדק.
"אני בטוח, אילנה.” הוא מגחך.
"לא, באמת.” היא אומרת ומסדרת את חצאיתה אשר עלתה מעט, חושפת את ברכיה. “אתה השותף של שימי וכבר אמרתי לך שזה לא…”
אורי שוב קוטע את דבריה ומסתער עליה בחוסר סבלנות. הוא שוב מנשק אותה אך הפעם גם תוחב את ידו הימנית אל בין רגליה של אמא שלי מתחת לחצאיתה. אמא ממהרת לסגור את ברכיה בניסיון למנוע ממנו לגעת בה בין ירכיה והפעם מחאותיה קולניות יותר וידיה נחושות יותר להדוף אותו ממנה ולסלק את ידו הפולשת ומדי פעם אני שומע איזה "אורי!” או "זה לא בסדר!” אבל אורי נחוש יותר וחזק יותר וידו לא משה מבין רגליה וידו, אשר נכלאה מעט מעל ברכיה, מתנחשת כעבור כמה רגעים מעלה עד שהיא נעלמת לחלוטין מתחת לחצאיתה, כף היד, אני מבין בהלם, נמצאת עכשיו בין ירכיה של אמי.
המאבק נמשך. מדי פעם אמא מצליחה לשחרר את פיה ואני שומע אותה דורשת שיפסיק אך בחלוף הרגעים הדרישות הופכות למלמולים ואלו הופכים לרכים וכנועים מרגע לרגע. ידו הימנית, אשר קודם לכן פשוט החליקה בנחישות במעלה רגליה שינתה את תנועותיה וכעת היא נעה בתנועות קצרות ומהירות בין ירכיה של אמי. ידיה אשר ניסו להדוף את הפלישה אל בין ירכיה נכנעו וכעת הן נחות על אמת ידו במחוות מחאה סמלית ולא יותר.
"את רטובה לגמרי, אילנה.” אומר אורי ואמא שלי לא עונה. נראה שוויתרה על המאבק וכעת היא רק שרועה על הספה, מתנשפת, רגליה פשוקות קמעה מתחת לחצאית. חצאיתה עלתה למעלה עד לחצי הדרך לירכיה ומתישהו הוא הספיק גם לפתוח את חולצתה. אני מבחין בשדיה הקטנים של אמי, פטמותיה הוורודות והקטנות זקורות. השפתון שלה מרוח סביב פיה, שיערותיה סתורות והיא מזיעה מעט ואני מבין שמעולם לא ראיתי אותה פרועה כל כך.
"ביריות, אילנה?” שואל אורי בגיחוך ואמא מסבה את עיניה ממנו במבוכה. “חזייה תואמת שנפתחת מלפנים? על מי את באה לעבוד? את מתה שאני יתקע אותך ובשביל זה הזמנת אותי ואני שמח לגלות שהתלבשת בהתאם. אז…בבקשה, תפסיקי עם זיוני השכל, בסדר?”
"לא נכון, אני הזמנתי אותך כי אמרת שאתה מתעניין בציורי התקופה הפריסאית של של מודליאני. במיוחד הבאתי ספרים מאביגדור כמו שביקשת.” היא אומרת ומסבה את פניה ממנו. היא מכסה את שדיה בידה אבל לא קמה מהספה או סוגרת את החולצה. "אורי, זה לא בסדר מה שאנחנו עושים…כבר דיברנו על זה…”
"ממש לא בסדר.” אומר אורי בלעג ותוחב שוב את ידו אל בין רגליה, שפתיו עטות הפעם על שדה הימני.
"אורי די…זה לא בסדר…” ממלמלת אמי ומתנשפת. ידו של אורי מתחילה שוב את המחול התזזיתי שלה באפלולית שבין רגליה של אמי והוא יונק את פטמותיה במרץ, סוחט ממנה אנחות מחאה, ידיה ספק הודפות אותו, ספק מלטפות את שיערו השחור.
אורי עובר לפטמתה השנייה של אמי והיא ממלמלת עוד איזה "די…אמרתי די…” ואז עוצמת את עיניה. ידיה ממשיכות עם ניסיונות המלחמה הרפים אך אורי חזק ונחוש ממנה וממילא על כל שני ניסיונות דחיפה חלשים היא מלטפת את עורפו או את לחייו ונראה לי שיותר ממה שהיא נאבקת בו, היא נאבקת בעצמה.
"את לא צריכה את זה.” אומר אורי ואני שומע קול קריעה ואת אמא צווחת במחאה והפתעה. ברגע הבא ידו מגיחה מבין רגליה והוא משליך לעבר המצלמה, לעברי, פיסת בד בהירה. תחתוניה, מן הסתם.
"אורי!” היא מתנשפת, חשופת חזה ופשוקת רגליים, אך אורי לא מחכה לברר האם זו היא קריאת מחאה או עידוד. ידו חוזרת אל בין רגליה והוא מנשק אותה ממושכות הפעם, מרפקו נע במהירות מתחת לחציאתה. הפעם היא אינה נאבקת בו ורק גונחת אל תוך פיו, מניחה לו לעשות בה בעולה על רוחו, אנקותיה מתגברות בתכיפות ועוצמה.
"אה!” אני שומע את אמי נאנקת בקול גבוה ומוזר לאוזני בעודה מקשיתה את גבה אל מול ידו של השותף שלי לדירה. “אה! אה! אה! אורי!”
אנקותיה שוככות כעבור כמה רגעים והיא נשכבת לאחור על הספה, מתנשפת בכבדות. אורי משתרע לאחור לידה, גיחוך עקום על שפתיו.
"טוב…אנחנו חייבים להפסיק עכשיו, אורי. באמת.” היא אומרת כאשר נשימתה שבה אליה ומתחילה לסגור את חזייתה.
"בדיוק הזמן להפסיק.” אומר אורי בסרקזם ופותח את כפתורי מכנסיו.
"אורי, מה אתה עושה?!” היא מוחה. “אתה מגזים, באמת!”
"אויש, תסתמי כבר.” הוא אומר ומשחרר את זקפתו. הוא אוחז בעורפה ומוריד אותה בכוח לעבר איברו.
אורי הוא כנראה הבנאדם הכי חזק שפגשתי למרות שהוא רחוק מלהיות שרירן ומבנה גופו מלא למדי. אני נזכר עכשיו בפעם ההיא שהבאתי מזגן לדירה אחרי שבעל הבית הקמצן התחיל להתמזמז איתנו כשהמזגן המקורי התפגר. אורי סחב את המזגן לבד עד הקומה השנייה, מזגן שאני, דוד אברם ובן הדוד שלי שגיא נאבקנו כדי לסחוב עשרים מטר מהמחסן עד למסחרית של דוד אברם. בעצם, גם את מכונת הכביסה שלנו הוא העלה לבד.
"אורי, אני מבקש…” היא מתחילה להגיד אך איברו של אורי פולש אל פיה של אמי ובעודו אוחז בעורפה הוא מתחיל להעלות ולהוריד את ראשה על הזין שלו.
עכשיו ידו השמאלית של האיש הכי חזק שאני מכיר לופתת את עורפה של אמא שלי ומעלה ומורידה את ראשה ללא מאמץ. שפתיה של אמא שלי עוטפות את הזין וזה נבלע בפיה ומגיח חליפות, בוהק ברוק פיה. אני שומע אותה מלעלעת במאמץ וגרונה מתעבה כאשר אורי דוחק את איברו אל גרונה והיא מכה בידיה במחאה על ירכיו. אורי מרים את ראשה והיא מתנשפת עמוקות, רוק מכסה את סנטרה והאיפור סביב עיניה מרוח מדמעות מאמץ.
"הגזמת לגמרי!” היא רושפת. “חצית כל גבול! כל גבול!”
"זאת את שמשחקת משחקים.” הוא עונה לה באדישות. “אז בנמל כבר ראינו שאת יודעת למצוץ אז תפסיקי לשחק, בסדר?”
"הנמל הייתה טעות, כבר דיברנו על זה.”
הנמל? אני נזכר במשהו מעומעם על איזו סדנה בנמל. אני זוכר שנפלט לה שהיא הייתה איזה ערב בנמל וכששאלתי אותה על זה היא פתאום התנהגה מוזר ושינתה נושא. אז לא ממש התעניינתי למה, עכשיו אני מבין.
"דיברנו? את דיברת על זה, אני לא זוכר את זה כטעות.” הוא מסביר בסבלנות. “והנה הזמנת אותי שוב אלייך לדירה בשביל לזיין אותך אז מה את רוצה?”
"לא, אני…”
"עכשיו את רוצה למצוץ לי יפה כמו שאת יודעת או שאני אמשיך כמו קודם? לי זה לא ממש אכפת.”
"אתה לגמרי מגזים.” היא אומרת בתוכחה.
"מה שתגידי, רק תתחילי למצוץ כבר.”
“אתה חוצה כל גבול, אורי. כל גבול.” היא אומרת ואז רוכנת על מפשעתו ומכניסה את איברו לפיה. אני מופתע לגלות שזו אינה תנועה מהוססת של מטרוניתה מכובדת: בתנועה חלקה אחת אמא אוחזת את בסיס איברו של אורי ופוערת את שפתיה, מחליקה בקלות חצי מהזין אל תוך פיה. היא מתחילה לאונן לו בידה הרכה בעודה מוצצת את ראש הזין, שפתיה עוטפות אותו בעודה עולה ויורדת, הזין מחליק פנימה והחוצה חליפות.
"קצת בלגן והכל מסתדר, הא, אילנה?”
משהו לבן זז מתחת למצלמה וברגע הבא אני מבחין בקצה ראשה של ססקיה שכנראה הגיעה לסלון וכעת היא מביטה בסקרנות במתרחש. אמא מרימה את ראשה מעל מפשעתו של אורי ונוזפת בכלבה:
"ססקיה, לכי לחדר!”
אבל ססקיה היא כלבה סקרנית מחד ולא ממושמעת מאידך וכעת היא רק ניצבת ומביטה בסקרנות במתרחש.
"ססקיה!” רושפת אמי מעל איברו הזקור של אורי. “לכי לחדר! מיד!”
"תעזבי אותה.” מגחך אורי. “אולי היא תלמד משהו. יאללה, תמשיכי למצוץ.”
"ססקיה!” נוזפת אמא שוב אבל ססקיה מתעלמת ממנה ואורי כבר מניח שוב יד תובענית על ראשה של אמא אשר נאלצת לחזור ולמצוץ את איברו מול עיניה הכחולות של הכלבה.
"כלבה טובה…” אומר אורי, מרוצה בעליל מהבדיחה שלו. ססקיה מתקרבת אל צד הספה ואורי מלטף את ראשה הבהיר בידו האחת, השנייה נחה על ראשה של אמי בעוד שפתיה הרכות עולות ויורדות על איברו בחושניות, רוקה מבהיק אותו. אמא מוצצת לו ביסודיות, מבלי למהר, ונדמה לי שאני מבחין בדפנות פיה מתקערות פנימה, עדות, אולי, לוואקום שהיא מפעילה על ראש הזין של אורי.
אורי מחליק את ידו במורד גבה של אמי עד שהוא מגיע אל ישבנה, שם הוא אוסף את חצאיתה כלפי מעלה, חושף את רגליה החטובות, עטויות הביריות. סרטי הבד הקושרים את הביריות אל החגורה הייעודית נעלמים מתחת לחצאיתה האסופה ומבין ירכיה מבצבצות מספר שיערות ערווה שחורות. אצבעותיו של אורי מחליקות עכשיו אל החורשה האפלה של שיערות ערוותה של אמי ואני שומע אותה נאנחת ברכות, איברו עדיין ממלא את פיה.
"אוקיי, מספיק.” אומר אורי לאחר כמה רגעים, מרים את ראשה של אמי מאיברו. “אני הולך לדפוק אותך עכשיו.”
"לא, בשום אופן!” אומרת אמא, פסי ריר עדינים תלויים על צווארה כמו פנינים.
"זה היה יותר אמין אם לא היית עשה כזאת שלולית על הספה. את בטוחה שזה יורד בכביסה?”
אמא מזנקת ממקומה ומביטה בספה בבהילות ואורי צוחק.
"אויש, תראה מה עשינו…”
"אני עשיתי? זאת את.” הוא מגחך. “יאללה, לכי לשטיח אני ידפוק אותך כמו שצריך.”
"לא, אורי.” היא מתחילה והוא אוחז שוב בעורפה בכוח. הוא מתעלם ממחאותיה ומוביל אותה אל השטיח האפגני אותו אני לא יכול לראות בזווית הזאת אבל אני מכיר אותו כבר שנים רבות. אורי מוריד אותה בכוח על ברכיה והיא מנסה להזדקף אך הוא לוכד את שתי ידיה בקלות ביד אחת, מוריד אותה אל השטיח.
"אורי, די! באמת! אני לא על גלולה! לפחות תשים קונדום!”
"אין לי קונדום אבל אל תדאגי, אילנה, בגילך את לא הולכת להביא לשימי אח קטן. עכשיו תהיי בשקט כבר ותני לי להכניס לך כבר כי שנינו יודעים שזה מה שאת רוצה.”
"אורי, לא!”
אמא ממשיכה להיאבק אבל אני יודע שאין לה סיכוי נגד אורי. ביד אחת הוא אוחז בידיה ומצמיד אותה אל השטיח ובשנייה מכוון את איברו אל איברו הפרווה הכהה שראיתי קודם. בתנוחה הנוכחית אמא פונה ישר אלי ואני לא יכול לראות מה מתרחש בדיוק אבל את הרעד שמזעזע את גופה עכשיו יכול לפרש רק כהוכחה שהוא חדר אליה.
"פי, כמה את רטובה, אילנה.”
אורי מרים אותה עכשיו באוויר, ידיה מאחורי גבה, ומזיין אותה בתנועות קצובות וארוכות. ראשה של אמי מתנדנד מצד לצד, עיניה מביטות הישר נכוחה, ישר אלי, כאילו היא רואה אותי. לאחר כמה רגעים של זיון אווירי כזה הוא מניח אותה בעדינות על השטיח והיא כבר לא נאבקת בו ורק נעמדת על ארבע בצייתנות ונדפקת ללא מחאה. ידיו הגדולות של אורי נחות על ישבנה הקטן של אמי, אוחזות בה בעודו דופק אותה בקצב מתון. בין אנחותיה הרכות של אמי להתנשפויותיו של אורי, המיקרופון קולט עכשיו גם קולות משגל רטובים כאשר איברו של אורי מחליק פנימה והחוצה מערוותה הרטובה כנראה של אמא.
ססקיה מתקרבת אל המתרחש, זנבה מתכשכש לו בהיסוס ואני מניח שבנוסף למראה והקולות הלא שגרתיים, ריחה של אמי ממלא עכשיו את חלל הסלון ותורם לסקרנותה של ססקיה. הכלבה מתקרבת אל פניה של אמי ומנסה ללקק אותה.
"ססקיה…” נאנחת אמי, סמוקה ומיוזעת ומרחיקה את ראשה מהכלבה. “לכי לחדר…”
אורי צוחק.
"הי, היא ראתה שיש כאן דוגי סטייל אז היא באה לראות…”
"ססקיה..” פותחת אמי שוב אך אורי מחדיר אליה את איברו בתנועה מהירה וחדה והיא צווחת בהפתעה וריגוש ומרכינה את ראשה עד שהוא נעלם מהמצלמה.
"אוה…אלוהים…זה ממש לא…אוה…אורי…” אני שומע את קולה של אמי גובהּ ועולה ואורי מתחיל להגביר את קצב הדפיקות שלו.
הוא מפתיע אותה בסטירה על ישבנה הבהיר והיא צווחת בהתרגשות. החלק היחיד מגופה אותו אני יכול עכשיו הוא ישבנה הקטן, הנתון בידיו של אורי אשר הולם בה בתנועות מהירות ועמוקות, אנקותיה של אמי מהדהדות בחדר. האנקות מתגברות בגובהן ובעוצמתן ובתוך רגעים אחדים הופכות להיות גרוניות ועזות יותר, מן הסתם כאשר אורגזמה שנייה מטלטלת את גופה.
"רגע, אורי…” אני שומע את קולה כעבור כמה רגעים. האורגזמה שלה כבר שככה אבל אורי לא הפסיק לדפוק אותה, רק האט מעט את הקצב. “תן לי לנשום שנייה…” היא מתחננת.
אבל אורי לא עוצר. הוא אמנם מזיין אותה לאט יותר אבל ידיו מרחפות עכשיו על גופה של אמי, אצבעותיו מלטפות את גבה, את פנים ירכיה, את שדיה (אני לא יכול לראות בדיוק אבל ככה נראה לי מהתנוחה שלו). תחינותיה של אמי נפסקות בהדרגה, מתחלפות בהתנשפויות עמוקות ובקולות חדירה חלקלקים. מהצד הזה של המסך נראה לי שהיא מוכנה לסיבוב נוסף או שתהיה מוכנה בעוד כמה רגעים של ליטופים נוספים מאורי.
"הו…אורי…מה אתה עושה לי…” נאנחת אמי. היא מזדקפת עכשיו ואני יכול לראות את פניה, מיוזעים ומרוחי איפור, לא מזכירים בכלל את גברת האלגנטיות והשליטה העצמית אשר גידלה אותי אלא יותר נערת ליווי אחרי לילה ארוך. עיניה עצומות ושפתיה החושניות פעורות למחצה, אותן שפתיים אותן ראיתי מענגות את הזין של אורי לפני כעשרים דקות.
"רק טוב, אילנה. רק טוב.” אומר אורי ומכניס את אגודלו אל פיו. אני מופתע מהמחווה אך ברגע הבא לבי נעצר כאשר אני מבין את פשרה: אורי מוציא את האגודל מפיו ומקרב אותו אל ישבנה של אמי, אל פי הטבעת, מן הסתם.
ניחושי מתממש בתוך שניות כאשר גופה של אמי קופא פתאום והיא מפנה את ראשה לאחור:
"מה אתה עושה?!” היא תובעת.
"ששש…” הוא אומר ולפי הזעזוע הפושה בפניה של אמי אני מנחש שהוא החדיר את האגודל אל פי הטבעת שלה בתנועה אחת מהירה.
"אני אף פעם לא…אני לא רוצה שם…” היא אומרת אבל אורי ממשיך לזיין אותה וללטף את גופה, אגודלו כנראה עדיין נעוץ באחוריה. כעבור כמה שניות היא מפסיקה לקטר ומסבה את ראשה לפנים שוב, מתמכרת לשאר את התחושות שהוא מסב לה: הזין המחליק ממנה ולתוכה ואצבעותיו המלטפות.
"אף פעם לא ניסית זין בתחת?” משתומם אורי.
"לא, ואני גם לא רוצה. תבטיח לי שאתה לא הולך להכניס לי אותו ל…לשם.”
אבל אורי לא מבטיח כלום.
"את רואה? כשמתרגלים לזה זה דווקא נחמד.” הוא אומר ומתחיל להניע את אגודלו בתוכה. בתוך כמה רגעים היא נרגעת ומתחילה להתנשף כמקודם ואורי מוציא את אגודלו ממנה. היא שוב קופאת לנוכח התנועה בפתח הרגיש כל כך אך משתחררת לאחר כמה שניות. אורי מניח לה לחזור אל הקצה הפנימי שלה לפני שהוא שוב מוצץ את אגודלו ובפעם השנייה מחדיר אותו אל ישבנה.
"אורי, די!” היא מוחאת ברפיון אך מסבה את ראשה אליו רק לרגע ואז שוקעת שוב בעונג שלה. במהלך רבע השעה הקרובה הוא חוזר על התרגיל הזה עוד כמה פעמים. משגל איטי ונינוח, מלווה בליטופים רכים של גופה וחדירה חוזרת ונשנית של ישבנה של אמי באגודלו. בפעמים הראשונות היא עוד מסתובבת וממלמלת תוכחות ואיומים ריקים אך לבסוף היא מתרגלת לנוכחותו בתחת שלה ורק קופאת לשנייה כאשר הוא נכנס או יוצא.
"מוכנה, אילנה?” שואל אורי ויוצא ממנה ואמי מביטה בו בבלבול והפתעה.
"מה?” היא שואלת כאשר היא מבחינה בו מזדקף מאחוריה. איברו של אורי מתנדנד מצד לצד באיום, בוהק ממיציה ערוותה של אמי. הוא אוחז בו ומכוון אותו גבוה יותר מכפי שהיה קודם, בדרך אל אחוריה.
"אורי, לא!” היא עוד מספיקה לקרוא אך הוא שוב מהיר ממנה ולפי האנקה הבוקעת עכשיו מהרמקולים שלי אני מבין שחדר אליה מאחור, מבתק את בתוליה.
"אורי, תצא! תצא! זה גדול מדי!” היא מייבבת אך אורי רק אומר בקור רוח:
"אילנה תירגעי, את סתם מבוהלת. תרפי ותדחפי קצת והכל יהיה בסדר…”
"לא, אני לא רוצה!”
"ששש…רק תירגעי…” אומר אורי, אגנו נע קדימה ואחורה בתנועות קטנות בעודו מזיין את אימי בתחת.
"די…די…תצא!” היא אומרת פניה העדינים מיוסרים.
"תרפי, אילנה…בלי פניקה.”
אורי רוכן לפנים ומגיש את אצבעו אל פיה של אמי ולהפתעתי היא משתתקת ומתחילה למצוץ את אצבעו. כנראה שההתעסקות עם האצבע מעסיקה אותה והיא מפסיקה ליילל על הזין הנעוץ בישבנה אך אורי לא לוקח סיכון ותנועות אגנו נשארות קצרות ואטיות. מדי כמה רגעים הוא מושח את איברו ברוק ואף כי אין ספק שזהו מסכך גרוע, על פי הבעת פניה, נראה שאמא נרגעה מספיק כדי שהעניין לא יהיה מחריד כל כך עבורה, אם כי ניכרת בהם מתיחות.
הוא מוציא את ידו מפיה של אמא ומעלים אותה בין ירכיה, מן הסתם כדי לאונן לה. ואכן, בתוך כמה רגעים מתרככים פניה והתנשפויותיה מקבלות איכות אחרת. ידו השנייה חוזרת ללטף את גבה, פניה וחזה.
"את בסדר, אילנה?” הוא שואל ברוך שנעדר עד כה מדבריו, מסלק קווצת שיערות מפניה, ואני מוצא שנשימתי נעתקת בציפייה. אני מחכה לאיזה "זה לא בסדר", “די כבר" או "תוציא אותו.”
להפתעתי אמא מהנהנת בראשה ללא מלים.
משהו גועלי מתפשט בי. משהו איום וקר. היא בסדר. היא כבר לא הקרבן אלא אישה שדווקא נהנית מלקבל בתחת את הזין של השותף שלי לדירה. אולי היא כבר לא אמא שלי אלא אילנה, אישה בגיל המעבר שמחפשת סקס עם בחורים צעירים.
אני כל כך שקוע בהלם ורחמים עצמיים שאני מחמיץ את תחילת האורגזמה של אורי ושם לב רק כשהוא כבר לקראת הסוף, אחרי שמילא את התחת של אמא שלי במי יודע איזה כמויות של שפיך. בן זונה.
אמא שלי דווקא לא גמרה אבל הפנים שלה נינוחות עכשיו כאשר אורי מחליק ממנה באטיות ומתיישב מאחוריה, נשען על הספה.
"בואי, שבי איתי.” אומר אורי ואמא זוחלת אליו ומתיישבת לידו. היא מסתכלת לאחור, מן הסתם כאשר השפיך שלו נוזל ממנה החוצה.
"שלא תעשי כתמים על השטיח.” אומר אורי והיא מצחקקת ואומרת משהו שאני לא שומע. אורי שולח יד אל המכנסיים שלו, שולף משם סיגריה ומצית ואמא אומרת:
"לא בסלון בבקשה.”
אורי מתעלם ממנה ומדליק את הסיגריה ואמא נדה בראשה בתסכול.
"טוב, לפחות תן לי גם אחת.” היא מתפשרת. בחיים לא ראיתי אותה עם סיגריה.
אני מכבה את חלון הוידאו צ'ט.
אמנם שראיתי את זה ב"מה בתנור" חשבתי שזה יהיה יותר לכיוון "חברים של אמא" אבל בכל מקרה נהניתי, סיפור טוב
אפילו הופתעתי שהתברר שזה אורי
וגם התפלאתי שראיתי שהאתר היה סגור ביומיים האחרונים 🙁
ואוו
אחלה סיפור עם פוטנציאל להמשך, כמו למשל הגירוי המתמשך של הבן, עד שהוא הולך להסביר לה איך לנתק את המצלמה ותוך כדי כך מספר לה על מה שראה, ומכאן הדרך מובילה אותם למיטה באקט של גילוי עריות.
מעולה, בדיוק מה שציפיתי ויותר. אני מוכרח להודות שאחרי הסיפורים האחרונים שלך התחלתי להתאכזב אבל בשביל סיפורים כאלה שווה לחכות.
מצפה בקוצר רוח לסיפור הבא שלך.
ושוב תודה על סיפור מעולה
כתוב היטב ,עלילתי ומצויין ,לדעתי יש מקום להמשך .
מצפה להמשך .
מעולה! אחרי כמה סיפורים בינוניים, חזרתה עם יופי של סיפור
רק הבהרה – בינוני שלך זה מאוד טוב בכל קנה מידה אחר
מעולה שוב שיחקת אותה עם סיפור
מעולה העלילה טובה וגם הסקס משובח
תיאורי המין מוצלחים כתמיד. מאוד נהנתי.
האקט של המציצנות לא עבר בשלמותו. בדרך כלל שאדם מביט במשהו שאינו אמור לראות הדבר מלווה במין תחושת "רוצה לא רוצה" שכזו. חסרים תיאורים של שימי מנסה להתחמק מן המראה. מוריד את חלון המחשב או מזיז את העיניים. מזיז את המבט או מתעצבן או מתגרה. המציצנות הופכת לסתם כיסוי למין ולא לחלק מהעלילה.
בגדול הז'אנר של הורים-ילדים מגרה אותי פחות אבל כרגיל, הכתיבה משובחת.
שמי סמי אלקיים, ואני עוזר לידידות שלי, לקיים פנטזיות שלהם, אחת מהם אוהבת שאני אונס אותה באופן סידרתי, היא אמרה לי שהאורגזמות בקטע של האינוס, זה אורגזמה פנימית, עושה אותי מאושר שאני אכן גורם לה להנאה,
יש לי ידידה שאוהבת להסתכל במעדניות לנקניקים, אני עומד לצידה עד שהיא מגיעה לאורגזמה, על ידי זה שמסתכלת על סוגי הנקניק למינהם,
כמו כן יש לי אשה שמתרגשת שפולשים לבית בשושו, כאשר היא ישנה, אני מספק לה חדירה שקטה בשושו ואין מצב פשלה מצידי, חבר בוהמי אשר אוהב לראות אותי ואת אשתו נלחמים באלימות די קשה ללא מין, היא נמרה ונלחמת טוב, לעתים מבקשים הזוג הזה ממני להכנס עלהם רעול פנים ללא שום תזמון, לפני כמה חודשים נפלתי מהמרפסת שברתי יד לצערי,
טוב לי שאני עושה טוב לידידים שלי, אני למעלה מ11 שנה לא ראיתי איך נראה כוס של אישה זה חירפן אותי ואז חתכתי את הזין שלי בכלא, ורק אז אפשרו לי ביקור בית, ולא עמד לי רק כאשר זכיתי לחופשה, הכוס היפנט אותי, זה לא מובן מאליו,, כאשר חסר כוס חם של אישה? אכזרי מאוד באמת,
תודה בכבוד סמי אלקיים
יש משפט אחד לא לגמרי ברור:
ביד אחת הוא אוחז בידיה ומצמיד אותה אל השטיח ובשנייה מכוון את איברו אל איברו הפרווה הכהה שראיתי קודם.
ביד שמאל הוא אוחז בשני פרקי ידיה, ביד ימין מכוון את הזין.