לילה. קיר לבן. בוקר. צהריים. אחר הצהריים. קיר לבן. אולי עבר לילה אחד, אולי יותר. בוססתי בבוץ הזמן עד שהפך לעיסה גועלית וחסרת צורה ותחת שיהיה לי סרגל למדוד בו את חיי הוא הפך לפיסת גומי לעיסה שדרכתי עליה ביום קיץ חם וכעת טינפה כל מקום אליו הגעתי.
***
מנימת קולו של אבא במטבח שמעתי שמשהו יוצא דופן קרה. הוא דיבר עם אמא בקול מהוסה, הוא מדווח על משהו והיא שואלת שאלות. נדמה היה לי שלאחר כמה דקות ענה לה את כל אשר ידע ושאלותיה התחילו לחזור על עצמן.
״בן?״ הוא אמר מפתח חדרי. ״התקשרה אלייך מישהי היום. לסניף הדואר.״
הסתובבתי אליו והבטתי בו. אמא עמדה מאחוריו.
״היא אמרה שקוראים לה אניקה ושהיא מתקשרת מאילת.״
הנהנתי.
״היא שאלה מה שלומך.״ הוא אמר ודמעות הציפו לפתע את עיניו. ״אמרתי לה…״ הוא נאבק בדמעות. ״אמרתי לה שלא כל כך טוב שאתה…״ הוא נעצר ונשך את שפתיו. לאחר כמה רגעים השתלט על עצמו והמשיך, כלוליין על סף הבכי: ״אמרתי לה ששלומך לא טוב…שאתה צריך עזרה ושאני לא יודע מה…״ הבכי התפרץ לבסוף ואבא הסתובב והפנה אלי את גבו.
״היא אמרה שהיא תתקשר אלייך מחר בעשר בבוקר לסניף הדואר.״ אמרה אמא. ״אתה רוצה לדבר איתה?״
״כן.״ אמרתי. קולי היה חורקני מחוסר שימוש אבל נדמה היה לי שלמרות זאת צלול. ״זה רעיון טוב.״
את ארוחת הערב לא אכלתי עם המשפחה אבל אכלתי את הכל.
אבא לא הלך לעבודה למחרת בבוקר. בדרך כלל היה יוצא בשמונה בבוקר אך הפעם נשאר כדי לקחת אותי אל הסניף. המבטים היו מושפלים כאשר נכנסתי למטבח באותו בוקר והמשפטים קצרים וממולמלים, אבא ואמא מנסים להפגין אופטימיות אך למול המחלה המסתורים שתקפה את בנם, לא היו להם הרבה סיבות להניח שיהיה בסדר. אכלנו ארוחת בוקר דוממת ברובה ואחריה נסעתי עם אבא לסניף הדואר, מביט דרך החלון בעיניים זקנות.
כאשר הגענו לסניף, אשר המנהל אייש את העמדה של אבא הוא נתן באבא מבט זועף בגלל האיחור אך פניו התרככו כאשר ראה אותי וניחשתי שאבא כבר סיפר לו משהו על הצרות שיש לו איתי.
״בוקר טוב, אשר.״ אמר אבא.
״בוקר טוב.״ ענה אשר. ״הכל בסדר?״ הוסיף בזהירות.
״אני צריך את המשרד שלך,״ אמר אבא בקול שלא השאיר מקום להתנגדות אצל המנהל. ״איתן צריך לקבל שיחה.״
״בסדר.״ הנהן אשר. ״אני…אני אלך רגע לגלנטריה, אשתי ביקשה ממני לקנות לה דבר מה.״
אבא חזר לעמדתו ואשר יצא מהסניף.
״המשרד שלו שם, בן.״ אמר אבא והצביע על דלת כחולה בחלקו האחורי של הסניף. ״השעה תשע חמישים ושמונה, אני מקווה שהיא תתקשר.״
״גם אני מקווה.״ אמרתי בקול שטוח ונכנסתי למשרדו של אשר.
המשרד היה קטן ומסודר ואת הקירות עיטרו תמונות של כל הרמטכ״לים ותמונות של מטוסים של חיל האוויר. שולחנו של אשר היה ריק למעט מגירות עץ לדואר נכנס ודואר יוצא ומכשיר טלפון שחור. התיישבתי על כיסא האורח, ממתין באדישות לצלצול. כעבור כמה רגעים צלצל הטלפון.
״הלו?״ אמרתי.
״איתן? זה אתה?״ שמעתי את קולה של אניקה מצדו השני של הקו.
״כן. מה שלומך? מה שלום כולם?״
״שלומנו מצוין. אנחנו עובדות על ההוסטל. לינזי מעבידה אותנו כמו סמלת בטירונות, אבל זאת הרגשה טובה. לבנות משהו אמיתי…רציני, אחרי שהיינו…אתה יודע…זונות. זאת הרגשה ממש טובה. אבא שלך אומר שאתה לא בסדר.״ היא הגיעה מהר לעיקר.
״כן, אפשר להגיד.״ נאנחתי. ״אני במצב רע, אניקה.״
״מה קרה?״
נאנחתי בשנית, מאבד את המלים.
״איתן, מה קרה?״ שאלה אניקה מעברו השני של הקו.
״אני חושב ש…בזבזתי את ההזדמנות השנייה שקיבלתי.״ אמרתי את זה בקול רם. ״כשהתעוררתי בבית החולים והבנתי שאני חי החלטתי לחיות בצורה שונה. לא לחזור על הטעויות שטעיתי בגלגול הקודם והנה, תסתכלי עלי: אנשים נהרגו בגללי. אנסתי את לינזי, הלגה ואיוה. מכרתי סמים. זוכרת שסיפרתי לך על המורה רחל? היא עזבה את הארץ כדי לא לפגוש בי. היא מפחדת ממני. נגה, שאני אוהב ומתגעגע אליה, באה אלי הביתה לפני כמה ימים ואת יודעת מה עשיתי? התחבאתי מאחורי הדלת ולא פתחתי לה. היא ידעה שאני שם. היא קראה לי, אבל לא עניתי לה. אז זה מה שקרה: אלוהים זרק מסר לי את הכדור והוא נשמט לי מהידיים. כמו שזה נראה לי עכשיו קיבלתי הזדמנות שנייה להרוס לכולם את החיים.״
״את שלי דווקא הצלת.״ אמרה אניקה.
״כן, אבל לא לזה התכוונתי, מה ש…״
״אני התכוונתי לזה.״ חתכה אותי אניקה. ״הצלת את החיים שלי ושל לינזי ושל איוה ושל הלגה. סיכנת את החיים שלך בשביל זר שפגשת באוטובוס, התנפלת בידיים ריקות על רוצח. ואחרי כל זה עזרת לנו שוב ושוב. אם לא היינו מנצחים את הביטניקים האלו היינו נאלצות לעזוב ואז מה? היינו מסתובבות קצת בעולם ואז חוזרות לעשות את הדבר היחיד שאנחנו יודעות: לעשן סמים ולהזדיין. כמה מאיתנו היו חוזרות להיות זונות? להלגה אין לאן לחזור, וגם לאיוה. ואם הביטניקים היו מצליחים לקחת לנו את הבית? גם אם הם היו משחררים את בנציון וגם אם לא, ברור שהם היו מפעילים את הווילה בתור בית זונות. אז אתה מרגיש רע שאנשים מתו? אלו היו אנשים שלא היו עוצרים אפילו לשנייה בשביל לחשוב אם אתה, או הלגה או אני או אף אחד אחר היה מת. אפילו לא לשנייה אחת. אם לא היית מציל אותנו, איתן, היינו מתות. חודש, שנה, שנתיים, אבל כולנו היינו מתות באיזה בית זונות, כאן או אלוהים יודע איפה שבנציון מכר את האחרות.״
״אבל אני מתנהג כמו איתן הישן, את לא מבינה? איתן שנשבעתי שלא אחזור להיות. אני מחמיץ את ההזדמנות השנייה שלי, אניקה. אני חוזר לרע.״
״אני חושבת שאתה משתמש במעט רע בשביל לעשות הרבה טוב. כשתקפת את בנציון ואת ההיפים זה תמיד היה בשביל לעשות טוב. אתה חושב שנער רגיל בן שש עשרה היה יכול לעשות את זה? איתן החדש בלי איתן הישן היה נכשל כבר מההתחלה. אפילו אם היה לך את האומץ, לא היית יודע מה לעשות ואם היית מנסה לעשות משהו כנראה שהיית נכשל. בנציון היה הורג אותך וגם אנחנו בסופו של היינו מתות. איתן, למה אתה חושב שקיבלת הזדמנות שנייה?״
חשבתי על זה רגע.
״כדי לחיות את החיים שלי בלי לחזור על הטעויות מהחיים הקודמים.” אמרתי. “ואני חושב שחזרתי כמעט על הכל.״
״אז אני חושבת שאתה טועה.״ אמרה אניקה. ״אני חושבת שחיית חיים קודמים כאדם רע ועכשיו קיבלת הזדמנות לחיות כאדם טוב. וממה שאני מכירה אותך, איתן, אתה אדם טוב שעושה כמעט רק דברים טובים. אפילו המשבר הנוכחי שאתה נמצא בו, שסיפרת לי עכשיו, זה בגלל שאתה מרגיש שאתה לא מצליח להיות אדם טוב. האם איתן הישן היה מתייסר בגלל שהוא פגע באנשים?״
״לא.״ נאלצתי להודות.
״אתה חותר לטוב, מנסה לעזור לאחרים אבל נבהלת כי אחרים נפגעו וחשבת שחזרת לאיתן הישן.״
״נכון.״
״אני חושבת שאם הטוב חייב להיות לבן לגמרי, אם הכתם הקטן ביותר של שחור מזהם את הטוב, אנחנו נחייה בעולם רע הרבה יותר.״
״אז מה הוא הטוב, אם מותר לו לעשות רע?״ הקשיתי.
״אני חושבת שטוב זה לרצות לעשות טוב, וזה אתה. אתה נער…איש…שרוצה לעשות טוב. אני חושבת שאתה אדם טוב. אני חושבת שמי שנתן לך הזדמנות שנייה, אלוהים, הקארמה, הגלגול הקוסמי, לא יודעת, אני חושבת שהוא צדק ושאם הוא מסתכל עלייך אז הוא מרגיש שהוא צדק. קיבלת הזדמנות שנייה וממה שראיתי, אתה משתמש בה כמו שצריך.״
שתקתי, מגלגל בראשי את הדברים ואניקה הניחה לי לשתוק.
״אולי את צודקת.״ אמרתי לבסוף. ״פשוט…נבהלתי כשראיתי את כל הרע שגרמתי. את הטוב לקחתי כמובן מאליו.״
״ככה זה נראה לי.״ אמרה אניקה. ״אתה איש טוב, איתן. אל תתבלבל. עם נגה דיברת? אמרת לה שאתה אוהב אותה?״
״לא.״ הודיתי.
״אז קדימה, לך לדבר איתה. עכשיו.״
״אני הולך.״
״עכשיו.״
״קודם אני אעבור בבית להרגיע את אמא שלי ואז ישר לנגה.״
״בהצלחה, ילד. ותודה על הכל.״
״תודה לך אניקה, הצלת את חיי.״
״להתראות.״
״להתראות.״
ניתקתי את השיחה ויצאתי מהחדר של אשר. אבא היה שקוע בשיחה ביידיש עם אישה מבוגרת אבל השתתק מיד כשיצאתי.
"אני מרגיש הרבה יותר טוב.” אמרתי וחיבקתי אותו. “אני מצטער על כאב הלב שגרמתי לכם. אני רוצה ללכת את נגה, אבל קודם אעבור בבית, להרגיע את אמא.”
"עזוב את אמא.” אמר אבא. “אני אדבר איתה כבר, אני אסע הביתה בהפסקת הצהרים. לך לנגה.”
"אתה בטוח?” שאלתי, מתחבט ביני לביני. הצורך לראות את נגה בער בי אבל כבר הסבתי לאמא מספיק כאב.
"כן.” הוא אמר. “לך לנגה, ילד'לה. היא דיברה עם אמא והייתה כאן כל יום ושאלה עלייך מאז שלא פתחת לה את הדלת. לך.”
מצפוני לא היה רגוע לגמרי כאשר יצאתי מסניף הדואר אבל רגלי החליטו את כל ההחלטות, נעות לקצב הלב שלי. הידיעה שאני הולך לראות את נגה עכשיו מילאה את כל ישותי, כאילו על תא בגופי מתפקע מאושר על המפגש. לא העליתי בדעתי שהיא לא תהיה בבית. לא העליתי בדעתי שהיא תכעס אלי או תהיה עסוקה. היה לי ברור שהיא תהיה לבד בבית, שהיא תיפול לזרועותיי, תקשיב לדברי ותסלח לי מיד. לא יכולתי להעלות בדעתי כל אפשרות אחרת.
מסביבי הלכו אנשים שלא ראיתי ומכוניות צפרו צפירות שלא שמעתי, הלכתי לי בבועת האור שלי, עיוור לעולם. רגלי הלכו מעצמן, חצו מעברי חציה, עלו וירדו מדרכות וצמצמו בהדרגה את המרחק בין סניף הדואר לביתה של נגה. גן ציבורי. מספרה. קיוסק. שוטר על וספה. מעבר חציה. עץ קזוארינה. רדיו מנגן את שלשיית גשר הירקון. הבית של נגה.
עליתי במדרגות, חש שוב בקריעה המוזרה של לראות מקום ישן בעיניים חדשות. חדר המדרגות היה בדיוק כפי שזכרתי אותו מלפני שלושים וחמש שנה, עם בקבוקי חול אילת שהציב אחד השכנים ותמונות שמן של העיר העתיקה. והנה דלת מספר שלוש. נקשתי בדלת.
הרגשתי כמו שמרגיש צנחן לפני קפיצה ממטוס. מצד אחד, התרגשות איומה. מצד שני, הידיעה הקרה שמה שהולך לקרות הוא בלתי נמנע והפחד לא יביא איתו תועלת. התובנה הזו הרגיעה אותי. יהיה בסדר.
לבי ניתר שוב כאשר שמעתי רגליים יחפות מעברה השני של הדלת ולרגע השלווה שאפפה אותי התערערה לה. ברגע הבא נפתחה הדלת ונגה עמדה מולי.
היא השתנתה בשבועות שלא התראינו והשינוי היה מדהים. גופה כאילו זינק שנים קדימה וכעת הייתה מולי נערה צעירה ולא הילדה הגרומה שגמרה ללמוד איתי בסוף יוני. מתניה הרזות התעגלו מעט וגם ירכיה הוסיפו מעט משקל, אם כי היא עדיין הייתה רזה בכל קנה מידה. חזהּ, אשר היה שטוח כקרש כאשר ראיתי אותה לאחרונה, החל לצמוח ואם ברור היה לי ששדיה קטנים, הרי ברור היה שהם שם. היא לבשה מכנסי ג'ינס משופשים וגופיה לבנה ושיערה הערמוני אשר בדרך כלל היה אסוף בקוקו של ילדת בית ספר טובה היה פזור עכשיו וגלש במורד כתפיה המנומשות. יכולתי להישבע שהיא גם גבהה באיזה סנטימטר או שניים, אבל אולי זה היה רק פרי הדמיון.
"איתן! שלום!” היא אמרה וחייכה. “בוא, תכנס!”
"אני אוהב אותך.” הייתי צריך לומר אך לפתע הייתי מעט נבוך ורק אמרתי:
"יופי.”
"מה שלומך?” שאלה. “רוצה לשתות משהו? מים? גזוז?”
"מים בבקשה.” אמרתי בפה יבש לפתע.
נגה הלכה אל המטבח ואני בעקבותיה, מודע פתאום לישבנה אותו זכרתי כקטן וצמוק, אשר התמלא מעט מתחת לג'ינס. היא הוציאה בקבוק מים מהמקרר ומזגה לשתי כוסות, מגישה לי את האחת.
"אז איך היה באילת?” שאלה, מתיישבת ליד שולחן האוכל.
"היה…אני באתי להתנצל.” אמרתי. “אני מתנצל על מה שראית אז מאחורי אולם ההתעמלות…”
"איתן, לא…”
"…תני לי לגמור. נאוה עשתה לי תרגיל כי היא הבינה את האמת, היא הבינה אותה עוד לפני. היא ראתה שאני אוהב אותך הרבה לפני שאני הבנתי את זה ובגלל זה היא עשתה את התרגיל הזה ואני נפלתי כמו טיפש. אני אוהב אותך, ואני מצטער שלא אמרתי לך את זה קודם כי…”
"שתוק.” אמרה נגה ואני השתתקתי במבוכה.
"אני אוהבת אותך. אתה אוהב אותי. סיכמנו את הנושא, אפשר נשיקה?”
קמתי מהכיסא והיא התרוממה אף היא. נגה קירבה אלי את ראשה והתנשקנו, שפתיה רכות וחמות. התנשקנו כך פעמיים או שלוש ואז נפרדנו, מביטים זה בזו.
"בוא לסלון.” היא הורתה לי והחלה ללכת אל הסלון. הלכתי בעקבותיה וכאשר היא הגיעה אל הספה היא התיישבה, רומזת לי לבוא.
התיישבתי לידה ושוב התנשקנו, רק שהפעם הרגשתי לפתע בלשונה המגששת בין שפתי. נפתחתי אליה והיא נכנסה אל פי, לשונה פוגשת בלשוני בתאוותנות. רקדנו כך מספר רגעים, שפתיים צמודות ולשונות מתלטפות ומענגות זו את זו. מדי כמה שניות נפרדנו כדי לנשום ואז חזרנו לחשמל זה את זו. ידי ליטפה את גבה הדק מלמעלה ועד למטה, אך נזהרתי שלא לפלוש אל מכנסי הג'ינס המשופשפים ולא אל מתחת לגופייה אשר אצבעותיי דיווחו לי נחרצות שלא הסתירה חזייה מתחת.
גופה של נגה הלך ונשכב תחתי וידיה ליטפו את גופי, ידה יורדת מצווארי אל גבי. לפתע חשתי באצבעותיה מתגנבות אל מתחת לחולצתי ואצבעותיה החלו ללטף את עורי, עולות ויורדות על עמוד השדרה שלי ומציתות בי אש.
התיישבתי. לנגה לא היה את הניסיון שלי והיה לי ברור שהיא לא בדיוק מבינה לאן הדרך הזו מובילה. עם כל הצער והכאב היה עלי להיות המבוגר האחראי.
"אז…מה עשית מתחילת הקיץ?” שאלתי, מתנשף מעט. זקפתי התפרעה במכנסיים הקצרים שלי וכעת ישבתי בגבי אליה, משתדל להסתיר את המבוכה במכנסי.
"הייתי במושב בצפון.” היא אמרה. “עם ההורים, אחי ואחותי הגדולה. המשפחה של אמא שלי באה מצרפת ופגשתי בת דודה שלא ראיתי כבר ארבע שנים. היה…כיף.” אמרה. “מה אתה עשית?”
"נסעתי לאילת.”
"כן, אמיר אמר לי. לבד לבד?”
"כן.”
"איך היה לך אומץ?” היא שאלה.
משכתי בכתפיי.
"היה לי.”
"אפשר לשאול אותך שאלה?”
"תמיד.” אמרתי.
"ממתי אתה אוהב אותי?”
"אוהב אותך? כנראה מכיתה ז'. יודע שאני אוהב אותך? שבועיים.”
"ולפני זה לא ידעת?”
"לא. חשבתי שאנחנו רק חברים. את ידעת?”
"כן.” היא הודתה. “אבל אף פעם לא חשבתי שתרצה אותי.”
"אני רוצה.” אמרתי ועשיתי את הטעות של להביט בה.
אני אמנם התיישבתי אך היא נשארה לשכב על הספה, רגליה הארוכות פשוקות סביבי, האחת ישרה, ביני לבין הכריות, השנייה על הרצפה. הגופייה שלה התרוממה מעט, חושפת בטן לבנה ותחתונים וורודים המבצבצים מתחת לג'ינס. שיערה היה כרית קטיפה רכה וערמונית אשר במרכזה נחו פניה המנומשים.
"אז אם אתה רוצה אותי אז בוא.” אמרה והניעה מעט את ראשה.
"אני לא בטוח שזה רעיון חכם.” אמרתי.
"מי דיבר על שכל?” היא אמרה. “בוא נתמקד ברגש, בסדר?”
גהרתי עליה והשפתיים שלנו נפגשו שוב בתאווה. ידה חזרה במהירות אל מתחת לחולצתי וגם אני הייתי אמיץ מעט יותר: ליטפתי את בטנה וגבה, נזהר באבירות שלא לגעת בחזה או לרדת מתחת לקו החגורה. אצבעותיה שלה, מצד שני, היו זהירות פחות והיא הרשתה לעצמה ללטף את פטמותיי, מציתה אש בכל גופי. הזין שלי היה זקור עד כאב אך הסתרתי זאת ממנה על ידי כך שהגבהתי את עצמי מעט, מרחיק את זקפתי ממפשעתה.
לפתע לקחה נגה את ידי והובילה אותה אל מתחת לגופייה הלבנה שלה. היא לא הסתפקה בזאת אלא הנחתה אותי מעלה עד אשר ידי נחה על שדה ואני גנחתי בהתרגשות למגע השד הקטן שכיסיתי בידי. למרות מגוון השדיים המדהימים עליהם התענגתי בחודש הקודם, הרגשתי ששד קטן ומתוק זה היה המסעיר ביותר בו נגעתי אי פעם.
בעודינו מתנשקים התחלתי ללטף את שדיה ולמולל את הפטמות באצבעותיי, ונגה החלה להתנשף באוזני. הפשלתי את גופייתה כלפי מעלה, חושף את שדיה הבהירים. הם היו שני קונוסים של עור רך ובהיר ובמרכז כל אחד מהם שכנה עטרה וורודה ובמרכזה פטמה דובדבנית למראה. נגה הניחה את ידה על עורפי ואמרה:
"אני צריכה שתלקק לי אותם…בבקשה…”
לא הייתי זקוק להזמנה נוספת. גהרתי על שדה השמאלי והכנסתי את כולו אל פי, סוחט מנגה אנחת עונג. אצבעותיה ליטפו את שיערי כאשר התחלתי ללקק את פטמתה הזקורה בתוך פי, מתווה עיגולים סביב העטרה ואז חוזר אל הפטמה.
בעודי מטפל בשדיה של נגה, ידיה החליקו אל מתחת לחולצתי, מלטפות את גבי ועורפי. היא העבירה את אצבעותיה על עמוד השדרה שלי, פורטת כפסנתרנית על כל חוליה שלי בעודי מרעיד את פטמתה הזקורה בלשוני.
נגה הוציאה את ידה הימנית מחולצתי וברגע הבא נרעדתי למגע ידה הפולשת אל מכנסי ההתעמלות שלי. מיד אחר כך הרגשתי את אצבעותיה החמימות על איברי ושמעתי את עצמי נאנח, פי מלא בשדה הבוהק. היא החלה ללטף את איברי מתחת לתחתונים ואני מצאתי את עצמי מרוגש כל כך עד שבקושי יכולתי להתרכז בשדיה. הבנתי שבקצב הזה אני פשוט אגמור לה ביד ורציתי שהרגע הזה, הפעם הראשונה שלנו, ילך לכיוון אחר.
״תפסיקי…״ נאנחתי. ״אני הולך לגמור…״
נגה קפאה.
״אתה הולך לגמור?״
״כן. תעזבי לי את הזין, אנחנו מתקדמים מהר מדי.״
״תעמוד.״ היא ציוותה.
״מה?״
״תעמוד. קום.״
תהיתי אם פגעתי בה ומבלי מלים קמתי מהספה ונעמדתי, מביט בה במבוכה. לתדהמתי נגה גלשה מהספה וכרעה תחתי, מפשילה את מכנסי ותחתוני.
״אני רוצה למצוץ לך, כמו נאוה…״ היא אמרה וברגע הבא עטפו אותי שפתיה הרכות ופיה הרטוב והלוהט אפף את ראש איברי.
״לא, לא. את לא צריכה להיות כמו נאוה.״ אמרתי במפגיע. ״אני אוהב אותך גם ככה.״
נגה הוציאה לרגע את איברי מפיה ואמרה: ״מאז שראיתי אותכם ביחד מאחורי אולם ההתעמלות רציתי לעשות את זה. בהתחלה לא הבנתי את זה אבל בחופשת הקיץ נפל לי האסימון. אם תרצה אני אספר לך אחר כך מה עשיתי בחופשה אבל עכשיו תשתוק ותיתן לי למצוץ בשקט.״
אני לא נוהג להתווכח עם נשים שמוצצות לי את הזין וגם הפעם לא חרגתי ממנהגי. פשוט עמדתי שם והבטתי בקסם הזה של נגה הכורעת תחתי ומוצצת את איברי. היא התמקדה בראש הזין ומצצה וליקקה אותו, ידה הימנית מאוננת לי בתנועות אטיות.
אצבעותיה הארוכות עיסו וליטפו את בסיס איברי בתנועות מגושמות משהו והמציצה שלה כללה הרבה יותר ליקוקים ושיניים ממה שצריך אבל למרות המגרעות זו הייתה כנראה המציצה המרגשת ביותר שקיבלתי מעולם. זו לא הייתה רק תשוקה שהניעה אותה לענג אותי בפיה אלא אהבה. כעת, כאשר הבנתי שהרגש הוא הדדי, כל נגיעה שלה בי הייתה מרגשת אלף מונים, כל ניעה של שיערה הגלי, כל קשר עין, כל יניקה של פיה הרך.
״אני הולך לגמור…״ נאנחתי, לבי הולם במאתיים קילומטר לשעה. נגה רק הנהנה והחלה לפעור את פיה, בולעת עוד כמה סנטימטרים אל תוך פיה, ידה מגבירה את תנועותיה על איברי.
אצבעותיי ליטפו את קרקפתה כאשר התחלתי לגמור בפיה אך היא לא נרתעה למגע הזרע הלוהט בפיה, להיפך: היא החלה לפמפם את איברי, כמו חולבת אותי אל תוך פיה, יונקת ובולעת את זרעי ללא היסוס. ידה ליטפה את אשכי, שולחת בי צמרמורת ודוחקת נתזים אחרונים אל תוך פיה. האורגזמה שלי הייתה חזקה כל כך שהייתי חייב להתיישב או שהסתכנתי בהתעלפות על השטיח. באנחה עזה התיישבתי על הספה, מתנשף עמוקות ונגה התיישבה לידי, מניחה את ראשה על כתפי. ידי מצאה את ידה ואצבעותינו השתלבו.
״אני אוהב אותך.״ אמרתי.
״קל להגיד את זה לבחורה שגמרת לה בפה לפני רגע.״ היא ענתה.
גיחכתי.
״זה נכון, אבל מעולם לא אמרתי את זה לאף אחת.״
״באמת?״
״אף פעם אהבתי אף אחת אחרת. תשמעי, בקשר לנאווה, אני מצטער,״
״אל תצטער.״
״…אני הולך להגיד לה שלא תתקרב אלי יותר, שהיא חתיכת …״
״זה דווקא היה מאוד מרגש לראות אותכם ביחד.״ אמרה נגה בשקט.
״מה?!״ הזדקפתי בישיבה, מביט בה בפליאה.
״שב, נעים לי להשען עלייך.״ דרשה נגה.
נשענתי על הספה והיא חזרה להניח את ראשה על כתפי.
״בהתחלה הייתי המומה, אני מודה. אפילו נעלבתי. בכיתי. אבל החופש התחיל ו…למדתי כל מיני דברים…וככל שהימים חלפו גיליתי שאני…מתרגשת מהמחשבה עליה מוצצת לך את הזין. בהתחלה רק התרגשתי, אחר כך…רציתי גם.״
״מה רצית גם?״
״למצוץ לך את הזין.״ היא אמרה ואני הרגשתי את הזין שלי מתעורר רק מלשמוע אותה מדברת ככה.
״למעשה אני חשבתי…אני אשמח…״ היא השתתקה במבוכה.
״תשמחי מה?״
״לראות אותך…אותכם…שוכבים…״
״את רוצה לראות אותי שוכב עם נאוה?״ שאלתי בפליאה.
״כן.״ היא נעה וחיככה את רגליה זו בזו. ״אבל רק אחרי שאתה ואני נשכב.״
הזין שלי לא היה צריך יותר מזה כדי להגיע לזקפה מלאה.
״נשכב? מתי?״
״אולי עכשיו?״ אמרה ושלחה יד מהוססת אל איברי.
״עכשיו? מה עם אחיך ואחותך? וההורים שלך?״
״עומר בצבא, גלי במחנה מוסיקה בגרמניה וההורים שלי לא יחזרו לפני חמש. יש לנו זמן.״ היא אמרה ונישקה את תנוך אוזני.
״בוא.״ אמרה נגה וקמה על רגליה.
הייתי צריך להגיד לה שזה קורה מהר מדי, שהיא צעירה מדי בשביל לרוץ מהר כל כך אבל הידיעה שרק שנינו כאן בדירה ושהיא חושקת בי כמו שאני חושק בה סילקה מחשבות הגיון ומוסר מראשי.
נגה החלה ללכת לחדרה כאשר היא פושטת את גופייתה ומשליכה אותה על הרצפה מבלי להביט בי ומראה גבה העירום, צר ובהיר ומנומש, הגעיש את דמי כמו ששום מראה לא הסעיר אותי בשבועות האחרונים. היא הסתובבה אלי, מכסה אינסטינקטיבית את שדיה הקטנים, ואמרה בשילוב מקסים של מבוכה ופתיינות:
״אתה בא?״
מילותיה שברו את הקסם בו הייתי שבוי והתקרבתי אליה, פושט את חולצתי תוך כדי הליכה. פגשתי אותה בכניסה לחדרה והתנשקנו, פטמותיה הזקורות מתחככות באלו שלי.
היא שלחה את אצבעותיה לחזית מכנסיה והתירה את כפתורי הג׳ינס שלה ואני מיהרתי להחליק את ידי מתחת למכנסיים והתחתונים גם יחד, חופן ישבן קטן ועגול. מכנסיה החלו לגלוש במורד רגליה ואני הצמדתי את זקפתי הנתונה במכנסיים עדיין אל מפשעתה, שפתיי נעולות על שפתיה, לשונותינו שני עמודי טורנדו סוערים זה מול זה.
בפעם השנייה היום, נגה אחזה במכנסי ותחתוני והחלה להדוף אותם מטה, משחררת את זקפתי בתוך כמה שניות. עכשיו נשענו על משקוף חדרה והתגפפנו בלהט, אני עירום לחלוטין והיא לבושה בתחתוני כותנה פשוטים בלבד. בעודי חופן את פלחי עכוזה הקטנים, אגני החל לנוע קדימה ואחורה כמעט מעצמו, מחכך את זקפתי בבד התחתונים שכיסה את ערוותה. גם מבעד לבד חשתי בבירור בשיערותיה ובחום הבוקע מבין ירכיה וכאשר החלקתי את איברי על מפשעתה היא נאנחה אל תוך פי, כמעט טורפת אותי ברעבונה.
״בוא למיטה.״ נאנקה נגה באוזני, ידה מחליקה על חזי. היא החלה להתרחק ממני אך חזרה שוב מיד, ממלמלת באוזני: ״לא יכולה לעזוב אותך…אפילו לשנייה…״
שלחתי יד אל מתחת לירכה הימנית והרמתי אותה למעלה כך שכף רגלה הייתה באוויר וברכה כפופה בתשעים מעלות. בתנוחה זאת נלחצה זקפתי עוד יותר כנגד מפשעתה והיא נאנקה באוזני, אצבעותיה נחשים בשיערי.
״תחזיקי אותי.״ הוריתי לה ואחזתי גם בירכה השמאלית. נגה הבינה את כוונתי ואחזה בעורפי וברגע הבא הנפתי אותה באוויר, מפשעתה צמודה לבטני. כאשר נגה בזרועותי, דידיתי את המטרים הספורים אל מיטתה ואז הנחתי אותה בזהירות מטה.
נשימתי נעתקה כאשר ראיתי אותה שוכבת תחתי. שיערה נח סביב ראשה כענן ערמוני עיניה הכחולות זהרו אלי, פניה הבהירות בדרך כלל סמוקות עכשיו. פטמותיה היו זקורות על שדיה הקטנים ורגליה, ארוכות וחיוורות, היו פשוקות ואת המפגש בינהן כיסו תחתוניה הוורודים, כתם רטיבות כהה בחלקם התחתון. בשוכבה כך היא נראתה בדיוק על הגבול שבין הילדה שהכרתי מאז כיתה ג׳ והאישה הצעירה שהיא עומדת להיות.
ללא מלים רכנתי ואחזתי בתחתוניה ונגה הרימה את אגנה מולי, גבעת הונוס שלה בולטת מתחת לבד התחתונים. משכתי את תחתוניה וריחה מילא את נחירי, סמיך ומשכר. ערוותה הייתה מקורזלת ומעט אדמדמה יותר משיער ראשה, שיערותיה עולות במלבן פרוותי מעל שפתי הערווה.
״את יכולה להתחרט.״ אמרתי לה בשקט.
״אני ממש רוצה אותך בתוכי.״
״גלולות נגד הריון לקחת?״
נגה הנהנה. ״אמא לקחה אותי לגניקולוג בתחילת השנה. היא קצת חוששת מהמתירנות המינית של הדור שלנו.״ היא צחקקה בעצבנות, נושכת את שפתה התחתונה.
קירבתי את ראש איברי אל הסדק הוורוד שבין רגליה. רטיבות בקעה מהחריץ שלה והיא התנשפה כאשר חיככתי את ראש הזין בשפתיה הנפוחות, מושח את ראש הזין במיציה.
״אני אוהב אותך.״ אמרתי והתחלתי לדחוף.
״אני אוהבת אותך.״ היא אמרה, נושכת את שפתיה.
פגשתי את קרום הבתולין שלה והדפתי קלות, כדי לאמוד את התנגדותו, ונגה השתנקה לרגע והחווירה.
״זה יכאב קצת.״ אמרתי ברכות.
״אני אוהבת אותך.״
זעקה קטועה נפלטה מפיה כאשר ביתקתי את הקרום ואני קפאתי, מניח לה להתרגל אלי. נגה התנשפה במשך כמה רגעים ואז חייכה במאמץ ואמרה:
״זהו. זה בסדר. בוא אלי.״
התחלתי לנוע בתוכה באטיות ועיניה נעצמו כאילו מעצמן בעודה מתענגת על איברי בתוכה.
״את כל כך יפה.״ אמרתי לה והיא חייכה בעיניים עצומות, שלווה ויפה.
״זה כל כך מוזר…להרגיש אותך בתוכי.״ היא אמרה. ״זה מדהים.״
הגברתי את קצב אגני והיא התנשפה בהתרגשות. איברי שקע כעת כולו בתוכה וגל רטיבות הציף אותה כאשר אגני פגש בשלה. הפליאה הקסומה שאפפה אותנו התפוגגה במהירות, מתחלפת בתשוקה בסיסית. מיטת הנוער שלה חרקה בקצב המתגבר של ניעות אגני בעודי מוציא ממנה את איברי ואז חודר שוב אל הכבשן הרטוב שלה. נגה ליטפה את גבי ועורפי, והתנשקנו בפראות כמעט, לשונה חודרת עמוק לתוך פי, כאילו מנסה לחדור אלי.
תכיפות האנחות של נגה התגברה והן הפכו גבוהות וגרוניות יותר והיא התנתקה ממני והחלה להניד את ראשה מצד לצד באטיות. עד עכשיו היו עיניה עצומות אך כעת היא נאבקה לפתוח אותן ולהביט בי בעודה מטפסת מעלה. הנחתי את משקל גופי על מרפקי, משחרר בכך את ידי, ושילבתי את אצבעותיי באלו של נגה. תנוחה זו הכתיבה קצב אטי יותר אך נגה כבר הייתה בנקודת האל חזור ובתוך כמה שניות היא החלה להתפוצץ תחתי, נאנקת בקול, מקשיתה את גבה ודוחקת את אגנה הרעב כנגדי, אצבעותינו משתלבות עד שהלבינו ממש. כמה רגעים שכבנו זה על זו ללא אומר, מיוזעים ומתנשפים.
״אני לא חשבתי שזה יהיה ככה.״ אמרה נגה, מוחה אגלי זיעה ממצחי.
״גם אני.״ הודיתי ונשקתי למצחה. הנשיקה הבאה גלשה אל אפה והבאה פגשה את שפתיה, מציתה אותי מחדש.
התהפכתי על צדי, אוחז בנגה והיא צווחה וצחקקה מהפתעה כאשר גמרתי להתגלגל והיא מצאה את עצמה מעלי אך התעשתה במהירות כאשר חשה באיברי הנעוץ בתוכה.
״זה נחמד…״ היא אמרה, לומדת להעריך את התנוחה החדשה.
״רוץ בן סוסים,״ זמררתי והיא צחקה, מניעה את אגנה מעלה ומטה בזהירות. ״רוץ ודהר, רוץ בבקעה, טוס בהר.״
״רו–צה, טו–סה,״ היא ענתה לי, צוברת בטחון בעוד אגנה עולה ויורד בקצב השיר. ״יו–מם ול–יל, פ–רש א–ני ובן חייייל…״
היה מדהים לראות אותה כך, דקת כתפיים וסמוקת נמשים בעודה משפדת את עצמה על איברי בתנועות קצובות, מחפשת את הקצב שלה. לפרקים הייתה מהירה ותזזיתית ולפרקים אטית ויסודית, מחדירה אותי לעומקה, ידיה נחות על חזי.
שלחתי יד אל פטמתה וצבטתי בעדינות והיא נאנחה ברכות, גל של רטיבות גואה בה. הקצב שלה התייצב עכשיו והיא שגלה את עצמה בתנועות מהירות ועמוקות, עיניה נעצמות במחוות עונג שעוד אכיר בעתיד. ידי ליטפה את חזה, ירדה במורד בטנה עד שמצאה את ערוותה הרטובה של נגה ואצבעותי איתרו במהירות את הדגדגן. השכבתי את ידי כאשר כף היד פונה למעלה ותנועותיה של נגה הביאו אותה לחכך את הדגדגן באצבעי האמצעית. נגה נאנקה ונשענה על חזי, מתחככת באצבעי עם כל ניעה של אגנה, זיעה נוטפת ממצחה.
נגה פקחה את עיניה עד למחציתן והחלה להתרכז כלפי פנים. בהיסח הדעת היא שלחה יד אל שדה וליטפה את הפטמה ואני נאנחתי בהתרגשות, איברי נרעד בתוכה.
״וואו, זה היה כל כך סקסי…״ מלמלתי.
היא הביטה בי בהפתעה וליטפה את שדה בשנית.
״ככה?״ היא שאלה. "ככה זה מרגש אותך?״
״נורא מרגש…״ נאנקתי והיא צבטה את פטמתה, בוחנת את תגובותי.
״אלוהים אדירים, את משגעת אותי.״
שנינו היינו מרוגשים מדי להצגות עכשיו ואצבעותינו השתלבו אינסטינקטיבית כאשר השיא התלקח בי ובה בעת ובעונה אחת. בעיניים עצומות למחצה היא הביטה בי בעודה נורית אל הרקיע, גווה נרעד ואגנה ננעץ באיברי בעוצמה. השיא שלי געש בי וחשתי בהתפרקות מזעזעת את כל גופי ואני נאחז בה בכוח, כאילו אם אעזוב אותה תימלט ממני לנצח.
נגה שמטה עצמה ונשכבה על חזי ואני ליטפתי את גווה המיוזע, יודע לפתע, כפי שידעתי שאני חי, שעד יומי האחרון זה יהיה הגב אותו אלטף במיטה. אניקה צדקה, הבנתי כאשר ידי מלאה שיער ערמוני. קיבלתי את ההזדמנות השנייה לא כדי לחיות כבבואה הפוכה של חיי הקודמים אלא כדי לחיות כאדם טוב ולהיטיב עם הסובבים אותי, עם החברה ועם עצמי.
״אתה באמת אוהב אותי?״ שאלה נגה, מלטפת את חזי.
״כבר ארבעים ושתיים שנה.״ אמרתי לה ונישקתי את מצחה.
——————
סוף
——————-
דברי פרידה
אהבתם את הסיפור? בואו להצביע בעד הגיבורות הסקסיות ביותר!
–הרבה מהרעיונות בסיפורים שלי לקוחים מסיפורים של כותבי פורנו אחרים וגם הסיפור הזה נכתב באופן הזה. הסיפור מבוסס בצורה חופשית לחלוטין על הסיפור Second Chance מאת Al Steiner, אחד מכותבי הפורנו הטובים בעולם לדעתי. את הסיפור של סטיינר קראתי לפני עשר שנים בערך והרצון לכתוב סיפור דומה קינן בי במשך כל אותו הזמן עד שהתיישבתי לכתוב אותו. כאשר התחלתי את הכתיבה שכחתי את העלילה של המקורי אך ממילא לא נזקקתי לה, כי רק את רעיון הרקע לקחתי, עלילות ודמויות אני יודע לרקוח בעצמי. את השם, אגב, השארתי כמחווה.
–התחלתי לכתוב את הסיפור בחודשים הראשונים של 2008 ועד קיץ 2009 הוא היה כתוב ברובו, עד הפרקים האמצעיים של החלק האילתי שבו, אני חושב. התוכנית המקורית שלי הייתה לגמור אותו במהלך חופשת הקיץ המסורתית שלי ואז לפרסם אותו במהלך 2009 – 2010 כאשר אני משתמש בזמן הזה כדי לכתוב סיפורים חדשים, אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. סיפורים חדשים לעגו לתכניותיי ואילצו אותי לכתוב אותם, מעכבים את העבודה על ״הזדמנות שנייה״ וכך קרה שאת הפרקים האחרונים כתבתי זמן קצר מדי (לטעמי) לפני הפרסום שלהם. מצד שני, יש הרבה סיפורים מצוינים לשנה הבאה.
–רציתי לכתוב סיפור שיש בו היפיות גדולות שדיים שמציעות אהבה חופשית בזול. מכיוון שהיפיות היו בארץ בתחילת שנות השבעים והזדמנות שנייה מתרחש באותה תקופה, נראה היה לי טבעי לשדך את שני הסיפורים. התוצאה, לצערי, לא מושלמת והתפר מרגיש גס לפעמים, לא תמיד ברור הקשר בין שני הסיפורים. אולי נכון היה יותר לכתוב אותם כשני סיפורים ואולי בעתיד אפצל אותם. מצד שני, אולי לא. החיים מוזרים והרפתקאות לוקחות אותנו לפעמים מעולם אחד אל השני ומקצה הארץ אל קציה מותר לסיפור לשנות מיקום וגיבורים באמצע, גם אם השינוי מרגיש מוזר. החיים מוזרים.
–נחמד לכתוב סיפור ארוך באורך ספר. ככותב, סיפור ארוך מאפשר לי לפתח דמויות ולבנות מתח מיני לאורך תקופות זמן ארוכות. יכולתי כמעט לשמוע את אנחת הרווחה של הקוראים כאשר איתן זיין סוף סוף את נאוה מלכת הכיתה וגם את סדרת החינוך שערך להלגה קשה היה לכתוב בסיפור קצר. הבעיה עם סיפור ארוך הוא שאם הוא לא נגמר אני לא יכול לפרסם אותו ואז אני תקוע בלי סיפורים.
–עצוב לי להיפרד מאיתן ונגה, נאוה ואניקה כי הם היו חלק מחיי למעלה משנתיים, מצד שני גיבורים אחרים תובעים לעלות לבמה וזכותם לא נופלת מזו של גיבורי הזדמנות שנייה. בנוסף, אני מתעתד לכתוב עוד כמה פרקים שיוקדשו לנאוה (הרחבת הסיפור שהיא סיפרה לאיתן בחוף הים) ונגה (שמתם לב שהיא לא ממש נבוכה וביישנית במפגש שלה עם איתן?).
–לינזי מבוססת על דוגמנית/שחקנית הפורנו Linsey Dawn Mckenzie, חפשו בגוגל. היא לא בדיוק אושיית פורנו אבל בכל זאת היא משדרת איזה אופי ששמחתי לאמץ ללינזי שלי.
–תודה על תשומת הלב וההערות לסיפור, מקווה שנהניתם.
מעולה, אני מצפה להמשכים. בייחוד על ההמשך של נגה שאני חושב שיהיה המעניין יותר מכולם.
בכל אופן נהנתי מאוד מהסיפור לכל אורכו ואני מצפה כבר לבאים בתור
איזה כיף של סיום. מיני ורומנטי באותה העת\ עט. דברי הפרידה הם מעוררי השראה. כיף לקרוא על תהליך הכתיבה שלך. אכן הרגשתי כאילו החלק באילת נמתח מידי ומתרחק מן העלילה המרכזית אבל הסיום היה מהודק וראוי לכל שבח.
תשמע חבוב
קראתי המון סיפורים
אבל לא היה סיפור שגרם לי להכנס כל יומיים לחפש את ההמשך
אני ממתין לסרט כבר …
יש לך את זה ביד ואני יודע שאתה יודע כמה שאתה טוב
לך ותמשיך להדהים אותנו בכתיבה הנועזת והרגישה שלך
אני כבר הרבה זמן לא קראתי סיפור שגרם לי לפתוח את האתר כל יום (כמעט) לראות אם יש עדכון, למרות שלפי העדכונים הבנתי שאתה נוהג לעדכן בין שישי לראשון.
אני קורא את סיפורך עוד מסוכנות ארוטיקה ועוקב אחר הסיפורים בשקיקה.
אני לא נוהג לכתוב תגובות, אולם הפעם החלטתי לחרוג ממנהגי לאחר שקראתי שאתה מצפה לכך.
אין לי מושג מה המקצוע שלך אבל אתה מבחינתי אתה סופר מהשורה הראשונה.
מחכה לסיפורים נוספים.
אבי
דור היקר,
מאז שאני זוכר את עצמי אני קורא אירוטיקה, כבר 20 שנה.
סיפור בשונה מסרט נותן לדימיון להשתולל והמילים נשארות צרובות בזיכרון
זמן רב.
סיפורת עברית ברמה שלך לא קראתי מעולם, נהנתי עד מאד מהסיפור האחרון
ששילב פילוסופיה, דרמה ומין באיזון מעורר התפעלות. בהצלחה בהמשך!!!
(אני מרגיש כאילו אני כותב הערכה בתעודת סוף שנה לאחד מתלמידי…)
יפה כתבת!!
תודה על הסיפור המדהים הזה.
פשוט תודה.
זו היתה קריאה מענגת.
ארוטיקה איכותית ואיכות אירוטית.
תודה
מ-ע-ו-ל-ה
שאפו דור.
סיפור אירוטי כל כך איכותי, עם עלילה סבוכה, בשפה רהוטה ו-מ-ח-ר-מ-ן לא קראתי בחיי.
האמן לי שאני מבין את ההרגשה שגיבורי הסיםור ייחסרו לך כי כך גם אני מרגיש.
כל הכבוד והמשך בעבודה מופלאה זו!
לסיפור של Al Steiner אותו הזכרת באפילוג קוראים Doing it All Over.
בנוסף, בפרק ב' קיימת טעות כתיב:
“אני חושב שהבעיה אינה עינת.” אמרתי. “הבעיה היא הצמידות שלה לנאווה. אם תפרידי בינהן, הבעיה תיפטר.”
שמחתי כשהוספת את מילות הסיום שלך לסוף הסיפור. לטעמי, יש מקום לשני סיפורים נפרדים ושונים.
אהבתי את הסיפור. וזמן ההמתנה בין פרק לפרק היה מעט "לא הוגן" למכורים שביננו. (מודה, התמכרתי.)
חופשה נעימה
– איה
א. סיפור מדהים מחבר את הטסטוסרון מצד אחד את החלק של לזיין ואח"כ להרוג ושוב איך שאתה גומר יש מתח ב. אפשר להמשיך את הסיפור עם נגה ונאוה
סיפור מדהים,
גם מחרמן וגם עם עלילה כיפית
סחטיין
משובח, כיפי ומעניין. אני לא חושב שאי פעם יצא לי לקרוא משהו בסגנון.
תודה. בהחלט עשית לי חשק לקרוא עוד חומרים שלך
התחלתי לקרא את הסיפור כסיפור אוננות. אבל נשאבתי לסיפור ומצאתי את עצמי מעביר את הקטעים הסקסיים כדי לקרא את המשך העלילה. הסיפור טוב, ונכון שהוא מכיל בין שתיים לשלש עלילות, אבל מי יכול לומר על סיפור באתר חצי פורנו (אני מנומס) אשר סוחף אותי לקרא אותו עד סופו ולא לחזור ביתה מהמשרד.
אגב, קראתי אופו בערך לפני שנתיים שלש. רק באמצע הדרך, עת הוא מגיע לבית בקצה השביל הבנתי שכבר קראתי אותו. ואתה מבין שזו קריאה שניה ואני נהנה?? 🙂
והפעם בחרתי גם להגיב .
תודה איש
Erez
קורא וחוזר על הסיפור הוא מדהים מחרמן וטוב
ושוב, הקדשתי לו כשעתיים קריאה כאשר לקראת הסוף אני שוב מדלג על תאורי הסקס. כתוב טו-אוב, מחרמן במידה הרצויה (פעמיים אם תרצו לדעת) , שוטף בכתיבה שלו, טיפה הזוי, אבל למי זה אכפת. חסמבה חסמבה חסמבה.. 🙂
סיפור מרתק מקווה להמשך סוג של המציאות בין כולם אחרי 20 שנה איך התפתח באילת , עם נאווה החברות של נגה ואיתן התחברתי לסיפור הזה יותר מכל סיפור שקראתי למרות שלא חשבתי שיש סיפור שיכול להיות יותר טוב מהצד השני של הבריכה אולי זה האווירה של שנות התשעים והתשוקה לחזור לחיים של פעם חד משמעית אני מתגעגע לאיתן נוגה ללינזי הלגה והשאר למורה רחל ואפילו לנאווה מחכה בקוצר רוח להמשך בתודה רבה ליאב 🙂
כיף לראות שהקוראים אוהבים את הסיפורים הישנים וחוזרים אליהם. אולי אעשה בעתיד מחווה ל"הזדמנות שנייה".
רוצים סיפור על איך המורה רחל התפתחה מינית אחרי איתן .
חסר לי המשך שבו נאווה משותפת. אולי כשנוגה משפיטה אותה ונאווה מגלה שהי מעדיפה שישלטו בה….
גיליתי, גם אני כמה שגיאות דפוס ותחביר. בכל מני פרקים גם בסיפור הזה וגם ב"צד השני של הבריכה". אם תרצה עוד עין אני מוכן…
אשמח לקבל כל שגיאה שאתה מוצא.
קראתי עכשיו את כל הסדרה מההתחלה ועד הסוף.
מה אני אגיד לך? אין יותר מדי כותבים טובים כמוך בשפה העברית. ואני ממש לא מדבר רק על ארוטיקה.
אני מצטער שנטשת את הסדרה הזו, . בדמיון שלי אני רואה לפחות 3 פרקים נוספים. הראשון על מה עשתה נוגה בקיץ (כפי שרמזת). השני "הכשרתה של נגה" – לינדזי מכשירה את נגה באומנות השליטה. השלישי "אילופה של נאווה" בסופו של העניין נאווה מחוברת בקשר עם נוגה ואיתן כאשר היא נשלטת על ידי נוגה (שליטה סטייל שירן וקארין).
אני הבנתי שאתה מאד עמוס וזה לא ייקרה. חבל….